• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

אז בקשר לעבודה

אז בקשר לעבודה

נורמות עבודה ויחסים עם הבוס – אוסטרליה מול ישראל

פוסט זה התפרסם בבלוג “דאון אנדר” ומפורסם כאן באישור המחברת.

נפגשתי עם חברה השבוע, מישהי שהגיעה לפה לפני כמה חודשים והתחילה לעבוד לא מזמן. ישבנו במסעדה, נהנות מהנוף של סידני לפנינו. תשמעי, היא אומרת, העבודה על הפנים. למה אני שואלת. כי הבוס לא מתייחס אלי, כי אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות, כי אני לא מבינה מה מצפים ממני ואיך לעשות דברים. היא ממשיכה ואני חושבת שזה נשמע כמוני בדיוק לפני שנה. כשרק התחלתי לעבוד וניסיתי להחיל על העבודה את אותם כללים שהיו תקפים בישראל ואת אותו ההגיון, כשחשבתי שאם אני נמצאת באותו תחום ועושה פחות או יותר את אותו דבר אז הכל יהיה דומה. זה לא אותו דבר. ממש לא.

job description ומה אני אמורה לעשות. אני לא חושבת שבישראל היה לי אי פעם job description, ואם היה אז כמו כל מסמך כתוב בישראל הוא היה שם כדי להיות בסיס לשינויים. הנחת העבודה היתה שאם רשום את עושה את זה ואם לא רשום את גם עושה את זה. קוראים לזה להגדיל ראש לא? כאן זה לא עובד ככה. יש job description והוא בדרך כלל די ארוך, וכשהבוס שואל אותך אם את מבינה מה את צריכה לעשות הוא מתכוון אם הבנת מה כתוב שם, כי זה מה שאת צריכה לעשות. הסברים נוספים לא מסופקים בד”כ, אין צורך הכל כתוב שם. באופן דומה אם משהו לא כתוב שם כנראה שאת לא צריכה לעשות את זה, זה ב job description של מישהו אחר. אם תלכי ותעשי את זה בכל זאת, יכול להיות שיעריכו את זה, אבל יותר סביר שתדרכי למישהו על הרגל, והוא לא יעריך את זה בכלל.

דיווח או “אני לא מבינה המנהל שלי לא רוצה לדעת מה אני עושה??”. אז התשובה לזה היא לא. בניגוד לישראל בו נדרשתי כמעט תמיד לדווח על התקדמות באופן שוטף כאן לא נתקלתי בזה. המנהל רוצה לדעת אם יש בעיות, או שהוא כבר ידע אם יש בעיות ויבוא אליך, כל עוד אין בעיות ואת עושה מה שכתוב בתיאור המשרה שלך את סבבה, הוא לא רוצה לדעת. שיחה טיפוסית עם הבוס שלי הולכת ככה:

Boss: So how’s it going? Busy?

Me: All is well. Busy.

Boss: Any issues?

Me: no, everything’s fine

Boss: Great. See you next time.

זהו. זה פחות או יותר תוכן השיחה הדו שבועית שלנו. אני מבינה שזה נשמע נורא עלוב, אבל מצד שני אני מאוד אוהבת את הגישה שבה סומכים עלי ואני לא נדרשת לדווח על כל פיפס. דרך אגב גם בין הקולגות אנחנו פחות מתעניינים מי עושה מה ועושים השוואות. הנחת העבודה היא שכולם עסוקים ואם מישהו לא עושה את העבודה שלו זה כבר יצוף מתישהו ויטופל.

פידבק. אנחנו כישראלים רגילים לפידבק כל רגע כמעט. ונראה לי מוזר בהתחלה לא לקבל פידבק על דברים שאני עושה. פידבקים בדרך כלל מקבלים על משהו יוצא מגדר הרגיל – לטוב ולרע. כל עוד את עושה מה שצריך, בדרך כלל לא תקבלי פידבק, במקרה הזה שקט זה דבר חיובי. Keep up the good work!

חניכה. ברוב המקרים בישראל בתור מנהלת נדרשתי לחנוך את העובדים שלי, לעזור להם לפתור בעיות, להתמודד עם דילמות והיו לי מנהלים שנתנו לי חניכה דומה. הגישה היתה ברוב המקרים שאפשר להעלות בעיות ולפתור אותן ביחד. ממה שראיתי בינתיים זה לא עובד ככה פה. ניסיתי את זה כמה פעמים וזה פשוט לא הלך, והעיצה שקיבלתי היתה כל כך עקיפה שכמעט פספסתי אותה. עם הזמן הבנתי שאם את באה עם בעיה את צריכה לבוא עם פתרון אחרת זה סתם whinging. גם לא מתקבל טוב וגם לא תקבלי פיתרון.

שימור. אני לא יודעת אם זה הניסיון הספיציפי שלי בישראל, או שזה משהו כללי, אבל הנטייה שלנו כמנהלים היתה לנסות ולשמר עובדים כמה שיותר כי קשה למצוא אנשים טובים. קשה למצוא אנשים טובים זה נכון, אבל במקרים שראיתי פה בינתיים כשאנשים רצו לעזוב לא ממש ניסו להשאיר אותם. אני לא יודעת אם זה בגלל שכל משרה יש אלפי קופצים או שהגישה היא פשוט לא להשקיע איפה שלא הולך, אבל זה המצב. מצד שני, כשאני חושבת על כמה אנשים שהכרתי שעשו כאלה מאמצים להשאיר אותם על חשבון אחרים וכמה תועלת מועטה יצאה מזה, אני חושדת שלגישה של הי הנה הדלת יש כמה יתרונות ברורים.

ללמוד להסתדר לבד. אני לא יודעת אם זה הניסיון האישי שלי בחברת R&D, אבל כשהגעתי לעבודה הראשונה שלי פה גיליתי עד כמה חייתי בבועה (או חממה כמו שהמורים אוהבים להגיד). תמיד היה את מי לשאול, תמיד היה מי שיחנוך, מישהו שהכיר מישהו או שידע משהו. זה מאוד מאוד מתסכל להתחיל הכל מחדש וללמוד הכל מאפס במיוחד שהחניכה מהמנהל היא בדרך כלל לא מורגשת. אני חושבת שזה מה שהיה לי הכי קשה. מצד שני, ברגע שלמדת איך עושים את זה, בעבודה הבאה כבר הרבה יותר קל.

כשהתחלתי את העבודה הראשונה שלי כל הזמן חשבתי לעצמי שאין לי ציפיות, אבל כשאני חושבת אחורה אני רואה כמה זה לא היה נכון וכמה ציפיות ו”נורמות” היו לי בקשר לעבודה שגרמו לי כל הזמן להתאכזב או לתהות אם מה שאני עושה נכון. כמובן שגם מקום העבודה והאנשים משחקים תפקיד גדול מאוד בהרגשה במקום העבודה, אבל יצא לי לבחון את הרשימה הזו עם עוד כמה חברים ויש קווי דימיון שכנראה מצביעים על איזה הבדל בנורמות העבודה פה לעומת ישראל. בשורה התחתונה, שנה של ניסיון מקומי ואפשר להמשיך הלאה למקום הבא, הכל זה חלק מהחוויה.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 187

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה