• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

איך למדתי מה זה FOOTY והכרתי את ה-WIGGLES

איך למדתי מה זה FOOTY והכרתי את ה-WIGGLES

הילדים שלנו הם ערוץ נפלא לתרבות האוסטרלית. על אימוץ קבוצת הפוטי המשפחתית והמחקר שלי על ה-WIGGLE עם החולצה הכחולה.

מן הידועות היא שהילדים הם הקשר שלנו לסביבות חדשות. בכלל, הילדים של היום שולטים במידע, בטכנולוגיה ובצורות מחשבה שאנחנו רק היינו יכולים לדמיין. בהקשר של מהגרים לא פעם הילדים מקבלים (שלא מבחירתם) תפקיד נוסף – מגשרים בין תרבויות. זה יכול להתחיל בשפה – שכן הם קולטים מהר ובהרבה יותר יכולת את השפה המקומית מאיתנו, המבוגרים, שהחלקים במוח שלנו הלומדים שפה כבר רוויים, זקנים קצת ונוקשים.

נהי לכל, שהשפה, הלשון המקומית, היא לא רק המילים אלא בעיקר התרבות המקופלת בין מילותיה. בשורות הבאות אחלוק אתכם כמה חוויות אישיות שמדגימות איך לפחות במקרה הפרטי שלי, הבנות המקסימות שלי חיברו אותי דרך עולם הילדים לכמה מנכסי צאן הברזל של התרבות האוסטרלית. במילים אחרות, גיליתי טפח מהילדות של האוסטרלים שהם כיום בערך בני גילי בזכותן של ילדותיי.

בהגירה של המאה ה-21 נהוג לדבר על תירבות מתוך בחירה (SELECTIVE ACCULTURATION) – שהוא התהליך במהלכו מאמץ המהגר חלקים מתרבות המקום כמרכיבים בזהות החדשה שלו, הנטועה בארץ המוצא אך משתנה תדיר בהשפעת הסביבה החדשה.  לרוב, ראשיתו של תהליך זה הוא דרך מהגרים בני ארצו שהקדימו אותו. באופן טבעי, ובשפת האם, המהגרים המוקדמים “מתרגמים” תרבותית נורמות התנהגות, תפיסות עולם, ערכים, נושאים פרקטיים וחדשותיים, חגים, ביטויים וכיוב’. הם המתווך.

אבל נתיב חשיפה משמעותי יותר היא מערכת החינוך ברמותיה השונות. כך למדתי על חשיבות ה-“פוטי”, הכדורגל האוסטרלי, עבור תושבי מלבורן בעיקר. הגענו לאוסטרליה לראשונה סמוך מאוד לגמר (GRAND FINAL) ולא הבנו על מה כולם מדברים בהתרגשות. בפעמים הראשונות שראיתי קצת מהמשחק בטלויזיה הייתי לועג לפשטות שלו ולא הבנתי דבר על החוקים שלו ומדוע האוסטרלים כל כך אוהבים אותו. יצא הגורל שבבית הספר של אחת מבנותיי חגגו את “Footy day”. זה הצריך את הבית להתגייס לחקר התופעה ובחירת קבוצה לאהוד שכן הילדה צריכה ללכת לבית הספר בבגדי המועדון בו היא תומכת. בדיעבד הבחירה היתה מעט מוזרה – Saint Kilda הוא מועדון עם שם נוצרי משהו ומהווה מעין מקבילה של “הפועל תל אביב” (ויסלחו לי האוהדים של שתי הקבוצות) מבחינת כמות ההצלחות בשנים האחרונות. אבל התחברנו והיום נחמד לי לראות FOOTY פה ושם, והגמר הוא בוודאי סוג של חגיגה.

החיבור השני הגיע מהגן. ילדה אחת לימדה אותי שירי משחק שהגננות מפזמות לילדים (למשל על הצב Tiny Team) ואחרת חשפה אותי לעולם המופלא של ה-WIGGLES. אני זוכר שאחד מהישראלים שפגש אותנו כאן בימים הראשונים אמר לי: “ה-WIGGLES – אתה לא מאמין מה הם עושים! זה מדהים! “. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. היום הפכתי למעריץ קטן… וכך היה:

יום אחד חזרה בתי מהגן והיא בת שנה וקצת. היא החלה לרקוד לעצמה ולהגות “ש.. ש..  ש..”. לא הבנו במה מדובר. אז שאלנו את הגננות שהפנו אותנו לאחד מהלהיטים הגדולים של ה-WIGGLES הוא Rock A Bye Your Bear . עד מהרה למדנו את השיר והריקוד המלווה אותו ושרנו אותו עד בלי קץ לשמחת בתנו המרקדת. משם רכשנו את הדיסק עם מבחר הלהיטים. כאן כבר נגלה לי אישית עולם מעניין.

קודם כל – לשירים עצמם. לא בכדי ה-WIGGLES הפכו לתופעה בינלאומית, המוגדרת “להקת הרוק אנרול החשובה ביותר לעולם הילדים טרום בית הספר”. במלודיות יפות ובמגוון סגנונות – בעיקר רוק אנ-רוק בסגנון אלביס (אותו מעריץ מייסד הלהקה אנת’וני פילד), רגטיים, טנגו ומה לא – שרים חברי הלהקה את עולם הילדים במילים פשוטות ברורות, עם טקסטים קליטים וקצרים. את השירים וההגשה מאפיינים הומור רב (דוגמא בולטת בשיר “אני פרה” היחיד ששר ג’ף פאט – אוסטרלי ממוצא סיני שזכה לפרסים וכבוד על תרומתו להכרת התרבות האסייתית באוסטרליה); ניתן למצוא אפילו “יצירות מופת” דוגמת גרסא מאתגרת משהו ל”Walk on the wild side” של לו ריד המנוח.

מוצרים עם הלוגו של החבורה, דוגמת חיתולים וצעצועים, נמכרים במליונים. כל התפתחות בחיי הלהקה זכתה לכותרות ראשיות: פרישתו עקב מחלה של הזמר המקורי, GREG PAGE חובש החולצה הצהובה והחלפתו ב-SAM MORAN למשל. לאחר 5 שנים פוטר SAM ללא הסבר וגרג חזר לעוד כמה חודשים – והחדשות הללו עוררו סערה. לבסוף פרשו שלושה מארבעה חברי ההרכב המקורי (לג’ף פאט הותיק מכולם יש כבר קוצב לב…). כיום נותר רק אנת’וני שהקיף עצמו בשלושה צעירים, אחת מהן – האישה הראשונה בהרכב EMMA, היא הפופלרית מכולם. עד כמה הם נטועים במרקם החיים של החברה האוסטרלית ניתן ללמוד מהעובדה שהם ביצעו גרסא פופולרית להמנון האוסטרלי, בסגנון שלא בטוח שהיה מתקבל באותה הבנה אם היתה זו “התקווה”.

ונעבור לנקודה היהודית: מייסד הלהקה, אנת’וני פילד, נוצרי אדוק הצעיר במשפחה של 7 ילדים (4 אחים ו-3 אחיות), השלים בשלב מסוים של חייו המרתקים תואר בלימודים לגיל הרך ועבד שנתיים בגן היהודי בסידני Temple Emanuel. התוצאה: ביצוע של “הבאנו שלום עליכם” והשיר המקורי הזה “לכו ילדים” שהיה החביב על הבת שלי תקופה ארוכה (יחסית לחייה הקצרים עד כה …).

נראה לי שבשלב הזה אתם כבר מבינים שהתחלתי להתעמק ב-WIGGLES ותולדותיה. המייסד אנת’וני, כפי שעולה מהספר הביוגרפי על חייו , הוא דמות ציבורית שנמצאת באור הזרקורים כבר עשרות בשנים. הוא נאבק בכאבים כרוניים בכל גופו, בדיכאון ובשלל קשיים. הלהקה המשפחתית The Cockroaches  של משפחת פילד שקדמה ל-WIGGLES היא אחת מהחשובות והמשפיעות בהיסטוריה של הרוק באוסטרליה. איתה, ועם ה-WIGGLES חרש פילד את העולם והופיע אלפי פעמים במסגרות שונות. בשנים האחרונות שינה את אורח חייו, והוא היום בכושר נדיר, גמיש ברמה אולימפית וסמל לבריאות (למד לעשות שפאגט בגיל 45).

מה רציתי לומר בכל זה? בתי הקטנה פתחה לי צוהר לעולם הילדים האוסטרלי ודרכו נחשפתי יותר ויותר למקבילה האוסטרלית לציפי שביט או אולי קשקתא האלמותי. אני מזמין אתכם לחלוק חוויות דומות ובכלל להקשיב לילדים שלכם ולמטען התרבותי שהם מביאים הביתה. יש לנו מה ללמוד מהם והרבה.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 93

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה