• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

בחזרה לספסל הלימודים האוסטרלי

בחזרה לספסל הלימודים האוסטרלי

איך בחרנו בית ספר באוסטרליה? מה ישראלים חושבים על בתי ספר יהודיים? וקטע אישי מרגש של סבתא מישראל המבקרת את נכדתה בחצר בית הספר באוסטרליה

לפני כמה ימים נגמרה חופשת הקיץ של בתי הספר בויקטוריה. לומר את האמת, חשתי הקלה. אמנם היה כיף גדול בחופש, בילינו הרבה ונהנינו מאוד. אבל, שיגרה זה די נעים לכולם, הילדות כבר השתעממו ועכשיו הגיע הזמן של המבוגרים לשחק…!

כיום יש לי ילדות בגיל בית ספר, אבל כשהיגרנו לאוסטרליה רק הגדולה היתה בגיל המתאים. בהתאם ללוח הזמנים של הטיסות והמעבר, החלטנו שצריך לרשום אותה לבית ספר כבר מישראל. אבל לאיזה? ומה זה בית ספר באוסטרליה בכלל? הלכנו להתייעץ בחכם המושלם – באינטרנט – וגם בישראלים שכבר חיים באזור בו חשבנו שנגור. כתבה אחת היללה ושיבחה את החינוך הפרטי ובפרט זה היהודי במלבורן. כותבת אחרת הסבירה שעלויות הלימודים בבתי ספר פרטיים יהודיים מאמירים לשמיים ולא ניתן בכלל להשיג מלגות סבירות. מנגד, היו מי שהציג את החינוך הציבורי באוסטרליה כלקוח מימי הביניים, מסוגר ונכשל. מבולבלים בחרנו לבסוף בהמלצה של מישהי שהכרנו דרך הרשת. מילאנו את הטפסים ונשאנו תקווה בליבנו שעשינו בחירה טובה. בדיעבד ייתכן שהיינו עושים בחירה אחרת, אבל בסך הכל אנחנו מרוצים.

ישראלים רבים מתלבטים עוד טרם ההגירה, וגם לאחריה, אם לשגר את ילדיהם לבתי ספר יהודיים פרטיים או למערכת החינוך הציבורית. שאלה זו עלתה במסגרת סקר GEN08 שנערך בקרב יהודים תושבי אוסטרליה וניו זילנד בשנים 2008-9, וכלל גם כ-350 משיבים ילידי ישראל (שנקרא להם לצורך הדיון כאן, ישראלים, הגם שאין זה מחייב שזה אכן המצב). ניתוח הממצאים (ראו גרף למטה) לפי ארץ המוצא של המשיבים מעלה שיחסית לשאר מרכיבי הקהילה היהודית באוסטרליה (למשל, בהשוואה לילידי אוסטרליה, ברית המועצות לשעבר או דרום אפריקה), אחוז גבוה של ישראלים מביעים דעה שלילית לגבי שליחת ילדיהם לבתי ספר יהודיים; ובהתאם שיעור הישראלים ששוקלים לשלוח ילדיהם לבתי ספר יהודיים (או כבר עושים כן), הוא הנמוך ביותר ביחס לשאר הקבוצות הקהילה היהודית.

Jewish schools

מקור:

Porat, Ran. 2013. “Ausraelis – the diasporic identity of Israelis in Australia.” Melbourne: Monash University. Faculty of Arts. Australian Centre for Jewish Civilisation (ACJC). http://trove.nla.gov.au/version/197534681. P. 232.

יש לסייג ולומר, שהסקר נערך לפני חמש שנים ובהחלט ייתכן שחלו שינויים רבים מאז. יתר על כן, הדגימה במקרה הזה (בקרב משפחות שילדיהם עדיין לא בגיל בית ספר) היא קטנה יחסית ולכן בהחלט נתונה לטעויות. יחד עם זאת, עדויות נוספות (מספרי הרשמה של ישראלים בבתי ספר יהודיים, שיחות פרטיות ועוד) תומכות במסקנה שהתמונה לא השתנתנה באופן מהותי. הסיבות לכך מגוונות, למשל, תדמית שלילית על בתי הספר היהודיים (אליטיסטיים, סנוביים, “בועה יהודית” וכו’), עלויות גבוהות ומרחק גאוגרפי ממקום המגורים. כמו כן, תפיסת החינוך כמוצר שהמדינה מספקת, כמו בישראל, ולא מרכיב המחייב משאבים מיוחדים לקבוצה אליה אתה מבקש להשתייך (במקרה זה, היהודים).


נצא רגע מהבועה הכללית, ונחזור לחוויה הפרטית והיא משמעותית לא פחות, אולי אף יותר. אני זוכר שהייתי קצת המום, ואולי גם שלילי, כלפי מה שנראה לי כנוקשות של בתי הספר, התלבושות האחידות עם הצבעים ה”לא שמחים” והשמלות שלקוחות מהסרט “החומה” של פינק פלויד. נתקלתי פה ושם גם בשאריות של האמפריה הבריטית בתפיסות העולם החינוכיות. אבל בהמשך גיליתי שיש מורים טובים, ויש תלמידים מחונכים, ויש הורים מכבדים. יש תשתית טובה, ויש טכנולוגיה. בעיקר יש שמחת חיים, ומחשבה ואפשרות לילדים להמשיך להיות ילדים, לפרוח וללמוד גם בלי הערך המוסף שמעניק החינוך בישראל. אני לא נכנס להשוואות כדי להגיד איפה טוב יותר וטוב פחות. המסקנה שלי: שונה עם יתרונות לכל צד.

אסיים בקטע שכתבה אימי, סופרת שפרסמה מספר ספרים בישראל כולל רומן בשם “לראות בשדות זרים” המתבסס על חוויתיה בעקבות ההגירה שלנו לכאן (ניתן לרכוש את הספרים שלה בגרסא אלקטרונית כאן). בעקבות ביקור הורי באוסטרליה סמוך להגירה שלנו לכאן, אמא שלי כתבה את הקטע הבא אודות המפגש עם הנכדה שלה (הבת שלי) בחצר בית הספר:

השעות חולפות והזמן עובר בדהרה, וצריך לקחת את הבנות. בית הספר נמצא במרחק קצר מביתם. סוכם שבני יוציא את הקטנה מהגן, אנחנו ניקח את הגדולה ונפגש כולנו בבית. “היא יודעת. היא מחכה לכם.” אמר.

בחצר בית הספר כבר עמדו הורים נוספים. גם כאן שמענו עברית. ישבתי על גדר של אבן והמתנתי לצלצול בהתרגשות עצומה. בטני התהפכה, עלתה וירדה הסתובבה כמו קרוסלה ענקית. נכון. שוחחנו בטלפון, דיברנו בסקייפ. ראיתי אותה גוזרת ומדביקה ניירות צבעוניים, ליד שולחן היצירה שלה. שמעתי אותה שרה וצוחקת בקול שנשמע כל כך קרוב, אבל היה כל כך רחוק ורק הגביר את געגועי לריחה המתוק, לניחוח שיערה, לחיבוק של הגוף.

צלצול הפעמון הקפיץ אותי. הבטתי בציפייה אל הכניסה. איפה היא?

אבל פתאום מהפינה, הציצו אלי פנים קטנות ובהירות מתוך כובע אוסטרלי אדום ורחב שולים וזוג עינים, הביטו בי שני אגמים בכחול עמוק. פרשתי את זרועותי לקראתה. אבל היא לא זזה.

ליבי נקף. הייתכן שאינה מזהה אותי?

אני מתקרבת אליה בזהירות. שעל אחר שעל. פסיעה אחר פסיעה.

זו אני. סבתא. את בטח זוכרת. סבתא מהמחשב. וגם סבא פה. עם המצלמה.

הכובע והשיער הארוך שהשתלשל ממנו, נרעדו. שתי עיניים ננעצו בי מהפינה.

המשכתי ללכת לקראתה. עכשיו הייתה קרובה. רק מטרים ספורים הפרידו בינינו.

היא הורידה את ידיה מהקיר, ושלחה את רגליה קדימה בזהירות.  הרגליים הדקות בצבצו משמלת בית הספר הירוקה.

נשימתי נעתקה. כמה גבהה ורזתה! כמה יפתה! ואיך גדלה!

עכשיו עמדה מולי בעיניים מושפלות. התכופפתי אליה והושטתי לה  את ידי.

“רוצה לראות את המנקי בר?” הרימה את ראשה כאילו ראתה אותי פתאום, וגלגלה את הריש בלשונה כמו אוסטרלית מבטן ומלידה.

“מה זה “מנקי בר?”

“אני אראה לך.”

יד ביד הן הלכנו אל המתקנים. היא טפסה, שיחקה, פטפטה. אני הלכתי אחריה מוקסמת. בעלי צילם.

כשישבנו כולנו בערב במטבח מסביב לשולחן, – נדמה היה שאנחנו בארץ. דברנו עברית, אכלנו סלט וקוטג’ ( שקנינו ב- COLES) הילדות שרו עם הדיסק של הפסטיגל שהתנגן ברקע. אבל אחר כך החום של היום התחלף בקור מקפיא, הבנות תיבלו את המשפטים שלהן במילים אנגליות, היא כתבה על הציור שציירה לכבודי, את שמה באותיות אנגליות, והיא מספרת שיש בכיתתה ילדים ישראלים, אוסטרלים וגם סינים. זה לא פשוט לה.

אני חושבת. מדינה זרה. מנטליות אחרת. שפה חדשה. אבל מצד שני זה טוב. ככה היא תיפתח ותלמד להכיר עולמות נוספים.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 93

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה