• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

ביחד בכחול ולבן!

ביחד בכחול ולבן!

החוק הלא-רשמי במלבורן הוא שעליך לבחור קבוצת פוטבול אוסטרלי (Footy) לאהוד. ערן לנדה החליט לתמוך בקנגורו’ס

פורסם לראשונה בבלוג של ערן לנדה ומופיע כאן באישור

מי שהיגר למלבורן מכיר את הסיטואציה שבה הוא נשאל אם כבר בחר קבוצת פוטבול. זה די הגיוני כשמכירים את העיר מקרוב יותר, ומבינים שפוטבול אוסטרלי טבוע בגנים של הויקטוריאנים. ליגת הפוטבול האוסטרלית, ה-AFL, התפתחה מליגת הפוטבול הויקטוריאנית, VFL ובעקבות זאת, מתוך 18 מועדונים בליגה, 10 הינם מויקטוריה. מתוך עשרת המועדונים האלו, תשעה מייצגים פרברים במטרופולין מלבורן. אני מניח שזה מבהיר את התמונה. מי שאינו גדל לתוך המשחק, לרוב יבחר את אחד המועדונים הגדולים, אבל אני הלכתי על מועדון צנוע יחסית, נורת’ מלבורן הידועים גם כ- Kangaroos. החלטתי לאהוד אותם גם בזכות השכן לשעבר שלי, ג’ון, איתו צפיתי במשחקים רבים, אבל גם בגלל שהם לובשים כחול לבן וזה דיבר אלי, מן הסתם.

זו העונה הרביעית בה אני עוקב אחריהם והראשונה בה יש לי מנוי מלא. פספסתי העונה שניים מוך אחד עשר משחקי הבית, אולם צפיתי בעוד שלושה משחקי “חוץ” בויקטוריה. העונה החלה עם ציפיות גבוהות והתאפיינה לאורכה, בעיקר בחוסר עקביות. נצחונות אדירים על מובילות הטבלה, לצד הפסדים מבזים לקבוצות תחתית גרמו הרבה תסכול לאוהדים. הקבוצה סיימה את העונה במקום השישי המוביל לפלייאוף והשמחה היתה רבה. נורת’ העפילו לפלייאוף לפני שנתיים רק כדי לעוף לאחר המשחק הראשון עם תבוסה קשה בפרת’ ואני בכלל הייתי בארץ. המשחק הראשון מול אסנדון (Essendon) נקבע לשבת בערב במלבורן קריקט גראונד (MCG) ובניגוד לנורת’, היריבה היא אחד ממועדוני הפאר של הליגה ומלווה בקהל אוהדים עצום ופרשיית סמים שמלווה אותם כבר שתי עונות ורחוקה מלהסתיים. בתחילת העונה גייסתי את ערן א. כמנוי וכך שמנו פעמינו אל האצטדיון יחד חברי ג’וליאן ואחיו, אליוט, שניהם אוהדי אסנדון ואין הפרדה בין האוהדים. קהל של כ-80 אלף איש ראה את המחצית הראשונה מסתיימת ביתרון גבוה לאסנדון ואת נורת’ עולים בטירוף למחצית השנייה ומפרקים את ההגנה היריבה. ניצחון נהדר בדרך לשלב הנוקאאוט הבא.

היריבה הבאה, בשישי בערב היתה משוכה גבוהה בהרבה. ג’ילונג קאטס (Geelong Cats) מועדון מפואר גם כן והיחיד בויקטוריה שאינו ממלבורן. הפסדנו לחתולים פעמיים במהלך העונה הסדירה ונכחתי בשני המשחקים, מה שלא השאיר אצלי המון אופטימיות. החברים בכחול לבן, לעומת זאת, ראו את הדברים אחרת ומול 70 אלף צופים ב-MCG, פתחו בבליץ התקפי. היתרון נשמר לאורך רוב המשחק ובתחילת הרבע הרביעי נראה היה כי המשחק גמור. פה השתנה המומנטום וג’ילונג החלו לנגוס בפער. עוד גול ועוד אחד ופתאום זה כבר נראה שאנחנו די קרובים. שתי דקות לסיום והפער צומק לגול אחד (שש נקודות). הגנה הירואית, הרבה מזל ולחץ אטומי התפרקו כשנשמעה הסירנה שבישרה על ניצחון היסטורי והעפלה לגמר מקדים (תכל’ס לחצי גמר) בסידני. יום עבר וכרטיס טיסה לסידני כבר היה ביד.

עם רוב וערן לפני המשחק נגד ג’ילונג ב-MCG

סידני סוואנס (Sydney Swans) היו במקור סאות’ מלבורן (בדיוק כמו מועדון האתלטיקה עבורו אני רץ) ועקב קשיים כלכליים עברו לסידני. זהו למעשה, היה המועדון הראשון בליגה מחוץ לויקטוריה והצעד הראשון בהפיכת המשחק לכלל אוסטרלי. מדובר במועדון חזק שלמרות היותו ממוקם בעיר של רוגבי ליג ולא של פוטבול, יש לו גרעין אוהדים רחב. המשחק נקבע להיערך בשישי בערב באצטדיון ANZ בסידני, זהו האצטדיון שנבנה לכבוד אולימפיאדת 2000. הסיכויים היו נגדנו. מדובר במועדון חזק ששלח חמישה נציגים לנבחרת העונה, לעומת אפס נציגים לנורת’ מלבורן. מעבר לכך, מאחר והם סיימו את העונה במקום הראשון, הם זכו לשבוע מנוחה. כברמתחילת המשחק הבנתי שדבש לא נלקק הערב ולמעשה היתרון האיכותי והרעננות הכריעו את הקאנגארוז העייפים בשלב די מוקדם של המשחק. נשארתי לצפות בפוטבול איכותי של היריבה העדיפה והרהרתי בכך שאחרי כמה עונות של מרורים, עצם ההגעה למעמד הזה, כבר עשתה את העונה מוצלחת והשאירה הרבה אופטימיות לעתיד. ספגנו תבוסה כואבת, אבל אני רחוק מלבוא בתלונות למישהו. בשבוע הבא הגמר הגדול [בו ניצחה HAWTHORN את סידני – אוסראלים] ולאחר מכן חצי שנה של רגיעה עד לעונת 2015. אני אחדש את המנוי ואקווה לטוב. ומה עושים בינתיים? בינתיים יהיה קריקט 🙂

 

בינתיים על גדות היארה

חמש וחצי בבוקר והעיר עודנה תחת חשיכה.אני יוצא מהבית וחש בקור. סביר שהטמפרטורה לא עולה כרגע על חמש מעלות, אבל גם סביר שיתחמם בהמשך והשמש תצא ולכן שרוול קצר זו בחירה הגיונית. אני רץ לאורך רחוב צ’אפל לכיוון צפון. זהו רחוב בילויים עמוס בבארים, בתי קפה וחנויות, ובשעה דומה בסוף השבוע עדיין יש תכונה ברחוב, בעיקר של בליינים, לרוב שיכורים, מתנודדים וקולניים. ברביעי בבוקר, לעומת זאת, די שומם ואני חוצה רמזורים אדומים ללא חשש. יום ריקון פחים ואוויר הבוקר מתערבב בריח חריף מריר. אני יורד אל הכביש בתקווה להקל על הנשימה וממשיך צפונה. רחוב צ’אפל נמתח על פני ארבעה פרברים לפני שהוא מגיע לנהר היארה ומשנה את שמו. לשם גם אני מכוון. עם הגיעי ליארה אני פונה מערבה לאורך הגדה, מהרהר בכך שיש משהו בנהרות שתמיד גורם לנו לרוץ לאורכם. הריין בקלן, התמזה בלונדון, הולטאבה בפראג או הירקון בתל אביב. הם שואבים אותי ואחרים לרוץ לאורכם. הקלות שבניווט או הנוף והאווירה? אני ממשיך על גדות היארה וצופה בעיר המתקרבת. המגדלים, הנהר והגשרים מספקים תפאורה נפלאה לעיר המתעוררת. אני חוצה לעבר הגדה הצפונית דרך הגשר המציין את הלאומים החיים במלבורן ומספרם. מחייך ליד הלוח המציין את ישראל ומוצא אירוניה בכך שאנחנו ליד איראן. עוד כרבע שעה החברים נפגשים ליד הגנים הבוטנים ואפשר להספיק עוד כמה קילומטרים בינתיים. מגיע לגדה הצפונית ומזהה צללית רצה לקראתי. קירסטן מחייכת אליי ואני מחייך בחזרה. אל הקילומטרים הנוספים שלה היא יוצאת מבית החולים בריצ’מונד בו היא תתחיל משמרת בקרוב. אנחנו ממשיכים יחד לעוד שניים-שלושה קילומטרים לפני ההגעה לנקודת המפגש. לוק וג’ו כבר שם, ברון מגיעה בריצה קלילה ואחרונה מצטרפת אלאנה באיחור לא אופיני. אנחנו יוצאים יחדיו לכיוון המעגנים. השיחה מתגלגלת והרהורי הבוקר שלי דועכים לאיטם. בוקר טוב…

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 14

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה