• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

בלעדי: הסיפור האמיתי מאחורי “קוד השתיקה” – ראיון עם מני ווקס

בלעדי: הסיפור האמיתי מאחורי “קוד השתיקה” – ראיון עם מני ווקס

ראיון עם גיבור סרט התעודה “קוד השתיקה”, שיצא יחד עם אביו נגד המוסכמות בקהילת חב”ד במלבורן בעקבות התעללות מינית שעבר כילד. 

בשבוע שעבר הבאנו לכם את סיפור המעשה והזמנו אתכם להקרנת הסרט. כמובטח,  לפניכם הסיפור המלא על הנפשות העומדות מאחורי הסרט בהרחבה.

מני ווקס נולד בישראל אך את רוב חייו בילה במלבורן. בן שני למשפחה יהודית אורתודוקסית בת  17 ילדים. כשהיה בן 11 עבר התעללות מינית על ידי עובד במרכז הישיבה במלבורן. למעלה משני עשורים עברו עד שהאשם באונס הובא לדין ונגזר עליו עונש מאסר.

The ABC documentary on prominent Jewish advocate Manny Waks will also screen at Classic Cinemas Elsternwick. Picture: Andrew Henshaw

התמונה צולמה על ידי Andrew Henshaw ופורסמה בכתבה ב Harald Sun

בגיל 18 חזר מני לישראל, שם שירת בהתנדבות בצה”ל. לאחר מכן חזר לאוסטרליה ללימודי תואר ראשון ביחסים בינלאומיים, והתמחה עם חבר פרלמנט ובמכון LOWY למדיניות בינלאומית בסידני. ב- 2006 מונה לתפקיד בכיר בוועדה למניעת הכפשות ב”בני ברית” ובשנת 2009 מונה לתפקיד ניהולי במשרד לביטחון תעבורתי של ממשלת אוסטרליה. בנוסף מני הוא המייסד והנשיא של Capital Jewish Forum והמנהל המכונן של המכון למניעת שנאה ברשת. כקורבן להתעללות מינית בילדים בתוך הקהילה האורתודוקסית הקיצונית, הפך מני בשנים האחרונות לדובר פעיל נגד סוג זה של התעללות בקרב הקהילה היהודית. מני הוא נשיאה לשעבר של הקהילה היהודית בקנברה, סגן נשיא לשעבר של מועצת היהדות האוסטרלית המנהלית ומושל לשעבר של ועידת המושלים של הקהילה היהודית לערעורים/חנינות בניו סאות’ ויילס.

בשנת 2012 ייסד מני את “צדק”, קבוצת תמיכה לקורבנות יהודים וניצולים של התעללות מינית בילדים. בשיחה שקיימנו ביקשתי ממנו לשמוע קצת על העמותה.

logo

ספר לי קצת על העמותה?

עמותת צדק הוקמה לפני פחות משנתיים (31.12.2012).  אני נדהם לראות איך רעיון שבאמת נולד מצורך הפך כלי שיכול לשרת את כל הקהילה היהודית בכל רחבי אוסטרליה. מה שאותי מדהים במיוחד הוא הצורך האדיר בה. העמותה פועלת במימון הממשלה הפדרלית, ותודות לתורמים פרטיים ונדבנים מהקהילה היהודית.

מהות העבודה היומיומית בעמותה מחולקת לשני תחומים עיקריים. חלק אחד הוא החלק התגובתי: טיפול בתגובה למקרים של התעללויות שמתרחשות עכשיו או שהתרחשו לאחרונה. מתן תמיכה וייעוץ לקורבנות ולמשפחות שלהם, הדרכה, סיוע ומתן עזרה נפשית.

במקביל ישנו החלק החינוכי – הצד המניעתי.  עבודה מול הורים, גופים חינוכיים ובתי ספר: במלבורן לדוגמא תתקיים בסוף החודש סדנא להורים בנושא. הרבה מאוד מהעבודה היא ישירות מול המועצה להגנת הילד (Royal Commission into Institutional Responses to Child Sexual Abuse), עבודה מול המחקוקקים, והבאת נושאים מתוך הקהילה היהודית ברחבי אוסטרליה למודעות. בעמותה פעילים לבד ממני, עוד נציג אחד במשרה חלקית וכל השאר – מאות מתנדבים, בתחומים שונים – יועצים , מעצבים, מורים, פסיכולוגים ועוד.

מני נשוי ואב לשלושה ילדים. על הפקת קוד השתיקה” הוא אומר: זו הייתה חוויה מאתגרת אך מתגמלת. אני אסיר תודה על ההזדמנות לחלוק את סיפורי האישי בתקווה שהוא ימשיך לעורר מודעות בנושא של התעללות מינית בילדים. צוות ההפקה היה מקצועי לאורך כל התהליך – זה היה תענוג לעבוד איתם.”

 איך עלה הרעיון של הסרט? למה דווקא בחרת בצוות הזה?

הסיפור שלי נגע ללב רבים והרבה אנשים פנו אלי בהצעה לספר את הסיפור ולהפיק סרט, כולל כמה במאים ואנשים שליוו אותי בתקופה הזו, ואחד מהם אפילו התחיל לעשות מחקר בנושא. את דני בן משה אני מכיר כבר כמה שנים ומאוד מכבד אותו. היו לנו כמה פגישות ושיחות בנושא הפליה, יש לו רקע נרחב בנושא וידעתי שהוא גם עושה סרטים. החיבור שלנו היה מעולה וכששיתפתי אותו ברעיון לעשות סרט בנושא. אני חייב לציין שבהתחלה דני לא התלהב מהנושא, הוא לא הרגיש שזה נושא שהוא רוצה להתמקד בו. אבל אחרי תקופה חזר אלי ואמר שחשב על זה ובעצם הגיע למסקנה שהנושא אינו רק הטרדה מינית אלא יש לו אספקטים של תרבות, של קהילה, תרבות ההסתרה וקוד השתיקה, ושיש הרבה מעבר לסיפור ההטרדה. דן גולדברג מסידני שהיה העורך של ה JEWISH NEWS  רצה מאוד גם להפיק סרט. ואני בטחתי בהם. הם לקחו יוזמה פנו ל  ABC  שכבר היו מעוניינים להכין סיקור בנושא בכל מקרה-  ומשם הכל כבר התגלגל…

אביו של מני, צפניה ווקס, נולד כסטפן, נמלט מגרמניה הנאצית, וגדל בבית חילוני של מעמד הביניים בסידני. כנער מתבגר בסידני, סטפן היה חלק מכל מה שהיה לשנות ה 60′ להציע – סקס, סמים ורוקנרול. בגיל 18 חרב עליו עולמו כאשר אביו נפטר בפתאומיות. הדבר הוביל את תלמיד האוניברסיטה הצעיר למסע של חיפוש תשובות ומשמעות. את אלה מצא בתנועת חב”ד לובביץ’, ובמהלך תקופה של שנתיים, סטפן החילוני התפתח להיות צפניה, יהודי אורתודוקסי אדוק.

בשנת 1972, כשהיה בן 23, נסע צפניה לניו-יורק, שם הציג בפניו שדכן את חיה ומהר מאד לאחר מכן הם התחתנו. לפני הנישואים פנו חיה וצפניה לרבי לובביץ’ לקבלת ברכה. הרב העניק להם ברכה להרבה ילדים – אז לא תיארו לעצמם ש”הרבה” ייהפך להיות 17. באמריקה המשיך צפניה בלימודי מתמטיקה באוניברסיטאות פרינסטון ו MIT, אך לאחר זמן לא רב חזר לישראל, מולדתה של חיה.

במשך 10 שנים התגוררו בשכונות אורתודוקסיות אדוקות בירושלים ובני ברק, וצפניה עבד כתכנת. אולם החיים בישראל היו קשים וצפניה התגעגע לאוסטרליה. בשנת 1984 חזר הזוג עם 8 ילדיהם לאוסטרליה, שם נולדו להם עוד 9 ילדים, מה שהפך אותם למשפחה הגדולה ביותר באוסטרליה בזמנם. חלק מכם אולי יזכור את הסיפור שלהם מגולל בסרט תעודה משנת 2003 – “ברוכים הבאים למשפחת ווקס”.

צפניה מספר: תמיד הייתי חלק מקהילת חב”ד, הקדשתי לה את חיי. אבל כשבני יצא בפומבי הרגשתי חובה מוסרית לתמוך בו ולנקות את הלכלוך. קיוויתי שהישיבה תעשה את הדבר הנכון אבל הם לא, והם ציפו מאנשים פשוט לקבל את זה. אני לא הייתי מוכן לעשות זאת. כתוצאה מכך, התהפך עליי עולמי, אבל הייתי עושה זאת שוב, זו הייתה הבחירה המוסרית היחידה. לא עשיתי שום דבר רע ואני מסרב שיתייחסו אליי כאילו עשיתי משהו רע. ההיפך הוא הנכון, עשיתי את הדבר הנכון ונודיתי, בעוד שכמה מאלו שחיפו וכיסו על ההתעללות המינית הנבזית נשארו בעמדות הכוח שלהם בישיבה. ההתכחשות והטיוח של המקרה חייבים לבוא לקיצם ואני אמשיך להילחם על כך ולא משנה עד כמה הנידוי ותוצאותיו יהיו גדולים. סביר להניח שהחרם והנידוי יוחמרו לאחר שהסרט ייצא לאור אבל אם הוא יביא לצדק רב יותר לקורבנות ופחות טיוח על ידי הישיבה, זה יהיה שווה הכל. בדת שלנו, אנו מאמינים שהאדם מתמודד רק עם מה שיש לו היכולת להתמודד אתו. אולי זו הסיבה שזה קרה למשפחה שלי. חובה היה להתמודד עם זה ורק אנחנו יכולנו לעשות זאת.”

DSC_9519 

צפניה ואשתו נמצאים עכשיו בתהליך מעבר לישראל. האב לקח את הסיפור מאוד ללב ולאחרונה עבר התקף לב ממנו מחלים לאט. מנודים ולא מבחירה – ההורים אינם חלק מהקהילה או מישיבת חבד במלבורן. מני שמקפיד לשמור על פרטיות הוריו מגיב:

זו תוצאה ישירה של איך הישיבה התנהלה עם העניין הזה לאורך כל הדרך. להבנתי ישנו קובץ קטן של אנשים שנמצאים עם הוריו בקשר. אנשים בחדרי חדרים אמרו שהם תומכים במה שעשיתי אבל לא רוצים לאמר זאת בפומבי פשוט מהחשש שיקרה להם בדיוק מה שקרה להורים שלי.  המנהיגות בקהילה והמסרים זהים למה שהיה. לא השתנה דבר..”

עזור לי להבין: נושא אחד הוא הפרת קוד השתיקה בתוך הקהילה, אך קיים נושא אחר שהוא התייחסות למעשה וגינויו. האם קיבלת איזושהי התנצלות או התייחסות?

לא הייתה שום התנצלות אישית. הייתה התנצלות פומבית מאוד פורמלית שנוסחה קרוב לוודאי על ידי עורך דין וניתנה כתגובה תקשורתית רשמית אבל מעולם לא ניגש או פנה אלי אף אחד מהם.”  מני פנה לראשי הקהילה ישירות בנסיון לדבר עימם והם אמרו שהם לא מעוניינים –  הוא הציע שיפגשו ושהוא יספר להם הכל בדיסקרטיות ויחד יוכלו לדבר. התשובה הייתה שהם לא מעוניינים. לדבריו, מי שרצה לעשות משהו ולתקן – הושתק. זו מדיניות שמקובלת בכל חב”ד, לאו דווקא רק במלבורן.

אחת הסיבות שמני החליט לשבור את השתיקה ולצאת בפומבי עם הסיפור הייתה הרצון לאפשר לאחרים שיחשפו את הסיפור שלהם. ואכן, ברגע שמני סיפר את הסיפור למשטרה, קורבנות אחרים נחשפו וסיפרו את הסיפור שלהם. מני מאמין שהיום יש אחרים נוספים שאולי עדיין לא סיפרו את הסיפור שלהם.

ב 2013 הגיע הנושא לפתחו של בית המשפט. במשפט הראשון הנאשם הורשע בביצוע 5 מעשי אונס. במשפט השני הנאשם הודה בעסקת טיעון בחלק מהאשמות והתביעה הורידה חלק מהאשמות. סה”כ  12 האשמות שונות שנוגעות ל 8 קורבנות שונים, כולל מני. ערעור שהגיש הנאשם – נדחה.

על יוצרי הסרט

דני בן משהבמאי

יוצר סרטים ממלבורן, כותב ואקדמאי. עומד בראש חברת הפקה עצמאית  Identity Films. היה מפיק שותף ובמאי שותף בכמה סרטים. בנוסף ליצירת סרטים, דני הוא איש אקדמיה, פרופ’ שותף במרכז לאזרחות וגלובליזציה באוניברסיטת דיקין במלבורן,  מתמחה בנושאים של זהות יהודית ויחסים בין תרבותיים מקיפים. דני הוא מביא את המומחיות האקדמית וניסיון המחקר הקפדני שלו ליצירת הסרטים. חבר מוכר בקהילה היהודית במלבורן, עימה עבד ייעץ והיה שותף לה במשך מעל לעשרים שנים.

דן גולדברג – מפיק

ראיון עם דן גולדברג באוסראלים

עבד במשך רוב שנות חייו כעיתונאי, החל מעיתון “הארץ” בתל אביב ועד לעיתון ה Sydney Morning Herlad. יליד סקוטלנד, בילה 5 שנים בישראל, שם עבד כעיתונאי. עם הגעתו לאוסטרליה עבד בהוצאת הספרים Lonely Planet, בטרם שהצטרף לן ה Australian Jewish News בשנת 1999. במהלך השנים הפך לעורך ארצי של מהדורות מלבורן וסידני בין השנים 2002-2007. הוא המשיך כעובד פנימי של מגזין ה Bulletin וה Sydney Morning Herald לפני שעבר לעבוד בטלוויזיה. דן שותף בכיר ב Mint Pictures (לשעבר North One TV Australia) מאז הקמתה בשנת 2007. הוא עדיין עובד ככתב אוסטרלי עבור  עיתון “הארץ” בתל אביב, JTA בניו יורק ו The JC בבריטניה. בשנת 2010 זכה בפרס זכויות האדם בטלוויזיה  על סרטו “דרכון לתקווה”. בשנים האחרונות זכו סרטיו בפרסים בינלאומים רבים בינהם פרס לוח הכסף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בשיקגו עבור הסרט Bushwacked ועוד.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

ענת אלוני

יועצת בעלת משרד פרסום בוטיק המתמחה בקידום אנשים, מוצרים ומיתוג עסקים. למעלה מעשור, מעורבת ופעילה בעשייה בקרב הקהילה הישראלית. ייעצה בעבר למרכז הישראלי במלבורן, ערוץ הטלווזיה הישראלי באוסטרליה ”My Israel” , פעלה בעיתון הישראלי באוסטרליה בשנותיו הראשונות, וכיום אף מעורבת באתר באספקטים שונים. "מרגישה שבניתי לי חיים מקסימים ואוהבת את מה שאני עושה אבל באותה עת, זוכרת בדיוק איך היו לי השנים הראשונות. בכמה אתגרים ניתקלתי וכמה שאלות היו לי... אני כותבת באתר, חברת מערכת ועורכת, פועלת ועושה למען קידומו בקרב הקהילה הישראלית באוסטרליה ומחוצה לה, ומרכזת את נושא הפרסום באתר. מאושרת שנתנה לי הזכות לקחת חלק ביצירת משהו חדש עבור אחרים שהיה כה חסר, ומברכת על שיש לי מקום לתרום מכישורי בתחומים שבהם אני עוסקת." דוא”ל alonianat@gmail.com טל: 335 227 0421 (למתקשרים מחוץ לאוסטרליה 335 227 421 61 + )

מספר פוסטים : 36

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה