• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

גבולות

גבולות

למה זה כל כך קשה? ולמי זה חשוב? ולמה זה חשוב? ואיך לעזאזל עושים את זה?

הכותבת היא מנחת הורים מוסמכת מטעם מכון אדלר 

מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרים מאת חופית אורנשטיין, לקראת ביקורה המתוכנן באוסטרליה במטרה לערוך כאן סדנאות הורים. 
המעוניינים להצטרף לסדנאות בעתיד נא ליצור קשר – בטלפון: 972-525333382 ו/או במייל hofnetef@gmail.com

אני רוצה להגיד  בתור התחלה שגבולות לילדים זה דבר חשוב! זה לא חשוב, זה הכרחי.

תינוק נמצא תשעה חודשים בתוך גבולות הרחם של אמו. אחד המעברים הקשים של התינוק מרחם אמו לאוויר העולם הוא המחסור בגבול הפיסי שהיה בו 9 חודשים. ידיו ורגליו זזות לכל הכיוונים ומחפשות דבר מה להיאחז בו. אחת הדרכים להתמודד עם הקושי הזה הוא העיטוף של התינוק, ממש את הידיים והרגלים. העיטוף נותן לתינוק תחושה מוגנת, תחושה שמזכירה רק במעט את התחושה ברחם.

אלו הם גבולות. ככל שהילדים יותר צעירים הגבולות הם יותר פיזיים, העריסה הקטנה, לאחר מכן הלול וכו’. וכאלו הם גבולות, הם מתרחבים ומשתנים בהתאם לצרכיו של הילד, ושל ההורה.

אז בתור התחלה, כשהורה מציב גבול בבית עליו לדעת שגבול הוא דבר מאוד חשוב לצמיחה בריאה של הילד. דרך הגבול הילד מבין מה מותר ומה אסור. מה נכון ובאיזו מידה.

לדוגמא: הורים (שלא חיים על פי תאוריית הרצף) שמשכיבים את ילדם איתם במיטה, עליהם לחשוב האם השינה המשותפת משיגה את מטרות החינוך שלהם או לא. האם דרך כך הילד מתמלא בכוחות או מתרוקן מהם- אין לכך תשובה חד משמעית וכל מקרה לגופו, אך מי שקובע מהו הגבול הוא ההורה ולא הילד!

חשבו מהם הגבולות שחשוב לכם להציב בבית. חשבו האם הם מקדמים את המטרות שלכם או בולמים. שימו לב האם בביתכם יש גבולות מרובים, או מעט מאוד, והכי חשוב הקשיבו להתנהגות של הילד, האם היא צועקת גבולות!!!! או צועקת לקצת חופש!!!

 

אם כך, מהו גבול במשפחה? גבול כמטאפורה הוא גדר, המאפשרת מסגרת עבודה נעימה ובטוחה לכל בני הבית. זהו הדבר שדרכו הילד מבין מה נכון ומה לא.

זה מתחיל בקירות הבית, הגבול בין הפנים לחוץ, ממשיך בקירות בתוך הבית, הגבול בין חדר לחדר כשבכל חדר מוגדר מה עושים. בחדר שינה ישנים, בחדר משחקים משחקים. עד כאן זה קל.

מה קורה בגבולות שאינם נראים, כן אותם גבולות שאנחנו רק במקרה הטוב מצליחים לדמיין אותם, במקרה הפחות מוצלח אנחנו לא בטוחים בקיומם ובמקרה הגרוע אנחנו לא רואים אותם בכלל.

הכל מתחיל ומסתיים בביטחון שלנו בגבול.

נסו לחשוב מתי עובד לכם?! מתי אתם מצליחים לעשות גבול וזה ממש עובד. בלי מאבקים, בלי וויכוחים, ובלי סמיני שאלה. חשבתם? יופי עכשיו תראו שזה עובד אך ורק כאשר אתם מאוד בטוחים בעצמכם.

דוגמא: הילד בן השנתיים מגלה פתאום שכשעוזבים את האוכל, האוכל נוחת ישר על הרצפה. הוא מנסה את זה שוב, ושוב ושוב. אמא אומרת לו לא. אבל בתוך תוכה היא שואלת את עצמה,  אולי הוא עוד רעב? הוא בטח לא שבע? עוד שני ביסים?  וממשיכה להגיד לו לא! והיא אומרת לא, עד שכל האוכל מגלה את דרכו לרצפה או לכרסה של הכלבה שממתינה לו. אז, האמא כבר ממש מתעצבנת וכועסת.

הורה הבטוח בגבול יגיד לא, פעם אחת. בפעם השנייה, הוא ייגש לילד, יקח את הצלחת ללא כעס, ויגיד אני רואה שסיימת את הארוחה. בא ניגש לשטוף ידיים.

זהו גבול ברור. במקום שבו הגבול ברור להורה הגבול יהיה מאוד ברור לילד. במקום בו ההורה מבולבל, הילד לא מבולבל בכלל ומבין שזהו אינו גבול.

אז מה עושים? עושים עבודה כי הורות זו עבודה שדורשת עבודה.

בודקים מהם הגבולות שחשובים לי ואיזה ערך עומד מאחוריהם- חשוב חשוב חשוב. להסביר לעצמי למה זה חשוב לי. אם גבול מסויים לא מאוד עקרוני לי עדיף לא לנסות לעשות ובכך להתבלבל ובכך הילד לומד על שאר הגבולות שאני מציב. לעומת זאת, במקום שחשוב לי, להיות עקבי ונחוש ולהעביר את הגבול באופן ברור. כך הילד מבין שאין מה לעשות אבא/ אמא אמר את דברו.

ברגע שאני ההורה מוצא את עצמי כועס, מתוסכל, מעוצבן, סימן שהגבול לא עבד. ואז כדאי לחכות לשידור חוזר והפעם לתכנן את תגובותיי- בפעם הבאה שהילד עושה ככה אני מגיב ככה. בדרך זו אנחנו מחנכים ולא רק מגיבים.

כלל חשוב בעשיית גבולות- יהיו פעמים, לא מעטות שהילד יגיב בבכי, הבכי מביע תסכול. מותר לילד לבכות ולהביע תסכול. זוהי דרכו. ההורה יכול לחבק ולהבין שזה מאכזב, אך לא לכעוס, ולא לוותר על הגבול שחשוב לו.

גבולות ועונשים:

עוף לחדר שלך מייד! יומיים בלי טלויזיה! אין חברים היום!

הורים נעשים מאוד יצירתיים כשמדובר בעונשים. ובאמת שאפשר להעניש את הילד בכל מיני דרכים מגוונות. השאלה המתבקשת היא האם זה יעיל?

האם שמתם לב הורים יקרים, שעונש מפסיק את ההתנהגות המפריעה באותו הרגע, אך לאורך זמן הוא אינו משפיע? אתם צודקים! מחקרים מראים כי עונש אכן אפקטיבי להפסקת ההתנהגות זמנית, אך לאורך זמן הוא אינו משנה את הבחירות המוטעות של הילד. לעומת זאת משוב חיובי, משנה את ההתנהגות לאורך זמן.

אז מה עושים? שאלה קשה! מי לא מוצא את עצמו חסר אונים מול ילדו המתפרע? הורים רבים נתקלים בסיטואציות מפתיעות של ילדיהם, ולעיתים לאחר מחשבה, במבט לאחור היו נוהגים אחרת.

בהורות, נדרשת מחשבה, נדרש תכנון, נדרשת הקשבה לאופן שבו מתנהל הבית, וגם יכולת צפייה. אחרת אנו רק מגיבים ואיננו מחנכים.

חינוך צריך לעולם לעמוד מול מטרה- אם מטרתינו להכאיב לילד, להראות לו מי הכח בבית,  לגרום לו להרגיש מושפל, אזי עונש הוא הדרך.

אם אנו רוצים להיות מורי דרך, והילד בטעות עלה על שביל לכיוון לא נכון, עלינו להאיר לו את הדרך הרצויה.

כיצד? ראשית, ובעיקר, לעודד אותו כשתופסים אותו בהתנהגות מועילה- הוא ביקש בצורה יפה? הוא דיבר לאחיו בצורה נעימה? הוא שיחק יפה עם חברו? הוא עזר להביא שקיות מהאוטו? ספרו לו שאתם אוהבים את האופן הזה בו הוא מתנהג. כך אנו מראים לו מה אנו מצפים ממנו. וגם נותנים תשומת לב במקום הנכון.

לאחר מכן, אחת הדרכים המועילות להציב גבול היא התזמון- דהיינו, ככל נחזה מראש לאיזה כיוון הולכת הסיטואציה כך נוכל למנוע אותה.

אם הילד נעשה פוגעני, אליכם או לאחיו יש להגיב מייד במעשים ולא במילים. אנחנו נרחיק את הילד מהסיטואציה, באופן מנוהל. כלומר בלי איבוד שליטה. כשהילדים קטנים זה מאוד ברור. מרימים, לוקחים למקום רחוק יותר. כשהילד פוגע בנו, רצוי שאנחנו נתרחק באותו הרגע מן הילד, ונגיד “כשתרצה להתנהג יפה אתייחס אליך”, ובזאת לסיים את ההתייחסות להתנהגותו.

כמו כן, במצבים שנדרש להפסיק את הסיטואציה, רצוי, שתגובתינו תהיה קשורה למעשה. כך הילד לומד על התוצאות למעשיו. לדוג’ הילד זרק צעצוע, קחו את הצעצוע. זוהי תוצאה הגיונית למעשה שעשה. נסו למצוא תוצאות הגיוניות לדפוסים החוזרים. כשהילד בוכה ומתוסכל, זוהי דרכו להביע את חוסר שביעות רצונו. כדאי להבין את תסכולו אך לא לאפשר מה שאסרתם.

הפילוסופיה שעומדת מאחורי הרעיון היא שאנו רוצים שהערכים יהיו תבועים באישיותו של הילד, דרך עונשים הילד מתרגל לפידבקים חיצוניים מאוד לא מחמיאים, איננו רוצים שלא יעשה משהו מתוך פחד מעונש, מאחר שבשנייה שלא נהיה לידו הוא ישוב להתנהגותו הלא רצויה. אך אם נראה לו מהי הדרך הנכונה, ונעניק לו התייחסות, שם הוא יהיה, כמו הפרח שמכוון את עצמו לשמש.

כי הילד יעשה הכל על מנת להיות שייך, גם דרך התהגויות מפריעות.

הורים יקרים, שינוי ותהליך לוקחים זמן.
אם תתמידו, תהיו עקביים, ונחושים, אתם תראו שינוי, לא היום, גם לא מחר, אבל זה יקרה. כמובן שליווי מקצועי תורם מאוד לתמיכה בתהליך ולמתן כלים אפקטיביים.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 4

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה