• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

דברים שישראלים אומרים בעקבות הטרור בקפה לינדט

דברים שישראלים אומרים בעקבות הטרור בקפה לינדט

אסופת תגובות של ישראלים באוסטרליה ובארץ וכיצד התקשורת בארץ רודפת אותי כל פעם שקורה כאן משהו מעניין (ותודה על כך!)

פרטי האירוע המחריד בבית הקפה LINDT בסידני, במהלכו איבדו את חייהם שני אזרחים תמימים ועימם נהרג החוטף האלים בשם מאן הרון מוניס, טרם התבררו באופן מלא. אין לי כוונה, רצון או יכולת לנתח את האירוע ומשמעותו לעומק: הזמן שחלף קצר מדי, ההשלכות של האירוע על החברה האוסטרלית לטווח הארוך אינן ידועות.

רציתי במקום זאת לחלוק אתכם כמה מתוצאות הלוואי שהייתי עד להן, חוויתי אישית או שמעתי בכלי התקשורת שנוגעות לישראל, ישראלים ובכלל. נכון, כל אחד רואה את המציאות רק דרך הזוית הקרובה אליו אישית. אני לא נלחם בזה, מאמץ את התפיסה הצרה בחום ומנסה לחלוק אתכם. אולי גם אתם תוכלו להוסיף עליה.

התגובות של ישראלים כאן ובישראל

לכולנו חברים ומשפחה בישראל וגם ישראלים חברים כאן. בעידן הפייסבוק על אחד מאיתנו הוא רשת ענקית של חברים בכאילו וכאילו חברים. כל זה מאפשר להיחשף למגוון הרחב של תגובות והתייחסויות מפי ישראלים כאן ושם. אציג בפניכם כמה תגובות, כיצד אני מקטלג אותן (בסוגריים) ואת תשובתי האישית לתגובה.

  • “סוף סוף גם הם ילמדו מה זה טרור” (פבלובי) – יש שיעורים שבעיני אפשר לוותר עליהם, ובטח במחיר הזה.
  • “עכשיו תגדל התמיכה בישראל בקר האוסטרלים” (ישראל =מרכז העולם) – מי אמר ישראל? מי הזכיר אותה בכלל? אולי כדאי (רק הפעם) שלא להופיע בשום הקשר למה שקרה.
  • “אם היו שולחים את הסיירת, הם היו מחלצים את כל השבויים בחיים” (מבצע יונתן בסידני) – כן, אנחנו הכי טובים בזה, בהחלט. רק שמדובר באוסטרליה שלהם יכולות טובות מאוד מאוד בכל הקשור ללחימה בטרור, ואפילו נסיון מבצעי לא קטן (למשל מאפגניסטאן ועיראק). מסופקני אם איזה טרזן ישראלי היה מצליח יותר. בואו ניתן קרדיט.
  • “אה, הגיע גם אליכם, מה? חשבתם שבאוסטרליה יהיה לכם שקט” (קנאה ושמחה לאיד מהארץ) – אין ספק שאלימות קיימת גם באי השקט הזה של אוסטרליה. אלימות מכל הסוגים, יש אומרים אפילו המחלה העתיקה של שנאת היהודים, האנטישמיות.
    יחד עם זאת, מצטער לאכזב אתכם, אהוביי בישראל. אוסטרליה עדיין רחוקה שנות אור בכל הקשור לטרור, שלוות נפש וחיים רגועים מישראל. הפער בין המדינות, בעיני, נותר כל כך גדול, שהוא משתווה רק לזמן הטיסה בין המדינות.
Martin Place 4

דגלי אוסטרליה עם שמות שני בני הערובה שנהרגו בחילוץ ב-Martin’s place, סידני (צילום: שחר בורלא)

  • “המוסלמים האלה…” וכו’ (מדביקי התוויות) – הקהילה המוסלמית באוסטרליה יוצאת מגדרה כדי להרחיק עצמה מהרוצח (מוגדר “בקצה של הקצה”). בשלב הזה, אין ספק שהאיש שהיה מעורער בנפשו, אלים ומסוכן בהקשרים רבים ועם עבר פלילי עשיר (מכתבי שטנה ורעל להורי חיילים אוסטרלים שנפלו במזרח התיכון, חשד למעורבות ברצח אשתו, עשרות עבירות מין וכו’) . מידת ההשראה שקיבל מארגוני טרור מוסלמים דוגמת דאע”ש ואלקעידה לא ברורה, ואין לי יכולת לפרש אותה.
    צריך להיזהר מתוויות, צריך להיזהר מהכללות. וגם צריך להיזהר מאנשים מסוכנים.
  • “זה מה שקורה כשאין שומר בכניסה, כמו בבתי קפה בארץ” (חטטו לי בתיק בבקשה) – בהתחלה זה היה לי מוזר, שאיש בקניון לא רוצה לראות מה יש לי בתיק. הצחיק אותי שבבית הספר השלט מפנה את האורחים למשרד בעוד השער אפילו לא נעול (וכתוב: “שמרו על השער סגור לבטחון ילדינו”). מה יעשה מחבל? שאלתי את עצמי, יגש למשרד לקבל פתק? אחר כך רציתי “ללמד אותם” ונכנסתי עם אולר למקום ציבורי. זו היתה שטות כיוון שהפכתי חשוד למשך זמן ארוך ודי עצבנתי את חברת האבטחה המקומית.
    בכל זאת, אני מעדיף את המצב הנוכחי כאן המבוסס על אמון. קצת חבל יהיה לראות אם האמון הזה נעלם לא לאט לאט (או מהר).
  • “ה-11 בספטמבר של האוסטרלים, יגבש אותם” (ההתמכרות לאבל ושכול) – חוקרי הזהות הישראלית מצביעים לא פעם על החוויה השלילית שנוצרה בישראל בעקבות המלחמות, האבידות, הלחץ והשכול כגורם מגבש חברתית. משהו בסגנון: כולנו ביחד בסירה המופגזת אז בואו נחתור ונשיר. לפי שעה, נדמה לי שהתגובה האוסטרלית מתונה הרבה יותר (מה גם שהאירוע מצומצם בהיקפו יחסית ושלא ברור אם המניע העיקרי הוא מחלת נפש). הגם שאפשר לשמוע בתקשורת המקומית אזרחים מכאן ומכאן, מלינים על מדיניות החוץ האוסטרלית או על המיעוט הזה וההוא וכיוב’ דעות קבועות. אבל להתרשמותי ההלם הראשוני לא מתרגם לתחושת ביחד משמעותית, לפחות לא כרגע. בעיני, לשריפות הגדולות בויקטוריה ב-2009 (יום שבת השחור) היה אפקט משמעותי יותר.

“אתה ער?” – התקשורת בארץ מחפשת אותי

התקשורת בישראל מכירה את “אוסראלים” די טוב. כעורך האתר אני מקבל פניות למכביר על רקע כל חדשות מאוסטרליה שיש להם פוטנציאל לידיעה, שיחה או כתבה בעיתון, בטלויזיה או ברדיו באחד הערוצים. תחקירנים שסיימו אתמול תיכון, עתונאים מכובדים, אנשי רדיו וטלויזיה ומי לא – מחפשים את “הישראלי התורן המתאים”. בהתחלה הייתי נעתר להם ברצון, וממתין עד השעות הקטנות של הלילה כאן כדי לדווח במהדורת הבוקר. המשפחה רטנה, העייפות היתה גדולה – אבל הרגשתי די טוב עם עצמי. למה לא? קצת פרסום ותהילה. כסף לא רואים מזה (אף אחד לא משלם לך), זה בטוח.

אני שמח לעזור. אני נהנה מזה לפעמים. מעל דפי האתר אני רוצה להודות לפונים אלי מהתקשורת בארץ – תודה שחשבתם עלי, ועל תשומת הלב.

יחד עם זאת, אבק התהילה שקע מהר מאוד. ההכרה שמדובר בבעיה התבססה במוחי סביב פרשת האסיר X, בן זיגייר, אז הדרישות הגיעו לשיא של חוצפה ולחץ. תבעו ממנו להטריד את המשפחה, לכתת רגליים בחושך ולהצטלם מחוץ לבית ההורים האבלים, לדבר את עצמי למוות. סרבתי לפגוע בפרטיות של אנשים, סרבתי לסייע לחדירה הגסה לחיים שנהרסו.

באירוע האחרון שוב חזר הריטואל. שיחות טלפון, פניות דרך הפייסבוק, הסקייפ, ה-WATSUP וה-WHO CARES. בשעות הקטנות של הלילה אני מקבל מסרים בסגנון “אתה ער?”. לא! אני ישן. ומה מחפשים? ישראלים “שהיו שם”, במקום. עברו ליד, הלכו לשירותים כמה קילומטרים משם רק יום או יומיים קודם. רק שיהיה רלוונטי איכשהו.

הפעם נערכתי מראש וביקשתי רשות מכמה אנשים. חיברתי אותם לתקשורת בישראל ומקווה שהם נהנו לשוחח מעל כל במה. כבוד והערכה למסייעים לי. בפעם הבאה אולי אפנה אליכם, אם תרצו…

פרחים לזכר קורבנות האירוע, Martin's place, סידני (צילום: שחר בורלא)

פרחים לזכר קורבנות האירוע, Martin’s place, סידני
(צילום: שחר בורלא)

Martin Place 3

פרחים לזכר קורבנות האירוע, Martin’s place, סידני (צילום: שחר בורלא)

ובנימה אישית

האירוע המחריד בסידני הוא בעיני טרור ללא שום ספק. לא זו בלבד שהוא עונה על הגדרת הטרור, שכן הוא זעקה אלימה, גסה ופסולה לתשומת לב, אלא גם שהוא מהווה ניסיון להטלת אימה עתידית על החברה האוסטרלית. לנו כישראלים יש תגובה כמעט אוטומטית שמחברת במוחינו בין מה שחוויני בארץ לבין מה שקרה כאן. הזכרונות שלנו מקשרים בין שם וכאן, בין ה”רעים” בכל אזור. אנחנו מניחים לא פעם שמה שהיה שם, הוא שיהיה כאן.

אני משתדל מאוד שלא. כהיסטוריון למדתי שההיסטוריה אינה חוזרת. היא משתנה למרות שההתנהגות האנושית כן נוהגת בתבניות. אבל הסביבה אינה יציבה, היא דינמית ורבת השפעה על התוצאות.

כמו המכבים בחנוכה, שניצחו את היוונים, את הנרות השנה אדליק במדינה שלווה ורגועה ובמציאות אחרת מזו של אנטיוכוס. חג שמח.

 

 

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 93

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה