• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

האם בטוח לבצע קונקשיין במדינה ערבית?

האם בטוח לבצע קונקשיין במדינה ערבית?

פוסט חשוב למי שאין עדיין דרכון אוסטרלי וששוקל קונקשיין דרך מדינות ערב בטיסה מאוסטרליה או אליה

פורסם לראשונה בבלוג FlyingOut ומופיע כאן באישור


ישראלים רבים חוששים לטוס עם חברות תעופה ערביות או לנחות בשדות תעופה של מדינות ערביות. הם חוששים מיחס שלילי, מהרגשת חוסר נוחות ומהטיפול שיזכו לו במידה ותתעורר בעיה. החששות האלו מובנים לגמרי. אך האם הסיכון אמיתי כ״כ? ובכלל, האם מותר למחזיקי דרכון ישראלי לבצע קונקשיין בשדות תעופה של מדינות ערביות?

הערה: הפוסט הזה לא נועד להיות פוליטי או אידיאולוגי אלא אינפורמטיבי בלבד. אין לי רצון או אינטרס לקדם חברות תעופה ערביות או לעודד קוראים לנחות במדינות ערביות – אבל אני נשאל לעיתים תכופות על הנושא אז החלטתי שאכתוב פוסט עם קצת מידע וניסיון אישי.

קצת מהניסיון שלי…

לאורך השנים טסתי עם מספר מצומצם של חברות תעופה ערביות: טורקיש איירליינס, רויאל ג׳ורדניאן, קטאר איירוויס, אתיהאד איירוויס ומלזיה איירליינס. שתי חברות תעופה שאני מחכה בקוצר רוח לנסות הן אמירטס וגארודה-אינדונזיה. רוב החברות ברשימה הקצרה הזאת עומדות בשורה הראשונה של חברות התעופה בעולם מבחינת איכות.

לאורך השנים נחתתי במספר מצומצם של שדות תעופה במדינות ערביות וביניהם: עמאן (AMM), דוחא (DOH), אבו-דאבי (AUH) וקואלה לומפור (KUL). בהמשך השנה אנחת גם בדובאי (DXB) ואולי בשדות נוספים.

מעולם לא הרגשתי חוסר ביטחון או חוסר נוחות לטוס עם חברת תעופה ערבית או לנחות בשדה תעופה במדינה ערבית. אולי אני תמים, אולי אני מרגיש בטוח בעצמי יתר על המידה לאור הניסיון שלי בטיסות ברחבי העולם ואולי תחושתיי ישתנו ברגע שיהיו לי ילדים – אבל בינתיים, מבחינתי, לטוס עם חברה ערבית ולנחות בשדה של מדינה ערבית זה ממש כמו לטוס עם חברה ברזילאית ולנחות בשדה בברזיל.

כל עוד מדובר בחברת תעופה מודרנית ובשדה תעופה מודרני – אין לי דאגות.

מה מותר למחזיקי דרכון ישראלי?

כלל האצבע הוא שעם דרכון ישראלי ניתן לטוס בטיסותיה של כל חברת תעופה ולבצע קונקשיין בכל שדה שמאפשר לנוסעים להישאר בצד האווירי שלו במהלך קונקשיין. אבל יש יוצאים מן הכלל, ונמשיך בדוגמאות.

בהמשך הפוסט אספר את סיפורה של כווית איירוויס אבל לבינתיים אציין שמחזיקי דרכון ישראלי בהחלט רשאים לטוס עם החברות המובילות בעולם הערבי כמו אמירטס, אתיהאד איירוויס, קטאר איירוויס, טורקיש, גולף אייר, גארודה אינדונזיה ועוד.

במהלך קונקשיין ׳סטנדרטי׳ הנוסעים לא עוברים ביקורת דרכונים. זה נכון גם לגבי שדות תעופה במדינות ערביות. הנוסעים עוברים בדר״כ בידוק ביטחוני – לרוב ללא הצגת דרכון – ונשארים תמיד בצד האווירי של השדה. כלומר, אם נחתתם במדינה ערבית – אלא אם תדברו עברית בקול רם או תלבשו חולצה שקיבלתם בטירונות אין סיבה שמישהו יידע שאתם ישראלים.

הנה פוסט ישן עם טיפים לגבי קונקשיין מוצלח.

אלא שלא כל קונקשיין הוא ׳סטנדרטי׳ וחשוב לקחת את זה בחשבון. בשדות רבים ישנם מספר טרמינלים ואין בהכרח שהם יהיו מחוברים בצד האווירי. כלומר, קונקשיין בין טיסה שנוחתת בטרמינל אחד לטיסה שממריאה מטרמינל אחר עלולה לדרוש מעבר בביקורת הדרכונים – וזה לא תמיד אפשרי עם דרכון ישראלי. יותר נכון לומר: צאו מנקודת הנחה שזה לא אפשרי עם דרכון ישראלי.

לדוגמה: לשדה התעופה הבינ״ל של קואלה לומפור (KUL), אחד השדות הטובים באסיה, יש שני טרמינלים בעלי השמות הקליטים ״KLIA״ ן-״KLIA2״ (ר״ת: Kuala Lumpur International Airport). הטרמינל ראשי משרת את כלל חברות התעופה בעוד הטרמינל השני משרת אקסקלוסיבית את חברות הלואוקוסט ובראשן אייר-אסיה שהשדה הוא אחד מבסיסיה הגדולים ביותר. אין מעבר בצד האווירי בין שני הטרמינלים האלו ולכן לא ניתן, למשל, לעשות קונקשיין בשדה בין טיסה של אייר-אסיה לבין טיסה של מלזיה איירליינס. לעומת זאת בהחלט ניתן לעשות קונקשיין בשדה בין שתי טיסות שמשתמשות בטרמינל הראשי.

הסיפור של כווית איירוויס

במשך יותר משלושה עשורים כוויית איירוויס הפעילה טיסות לארה״ב. בשנים האחרונות היא הפעילה טיסת חופש חמישי בין לונדון הית׳רו (LHR) לניו-יורק קנדי (JFK). בשנת 2013 ניסה בחור ישראלי לרכוש להזמין כרטיס בכיוון-אחד לאירופה בטיסת החברה וסורב משום שדרכונו ישראלי. ואני מדגיש שהוא לא ניסה לטוס לכוויית אלא ללונדון.

חברת התעופה טענה שהיא מחוייבת לציית לחוק הכווייתי וכוויית אינה מכירה בישראל כמדינה ריבונית ואוסרת על חברות מסחריות לנהל קשרים מסחריים עם אזרחי ישראל. אתר האינטרנט של כוויית איירוויס, למשל, לא הציג את ישראל ברשימת המדינות.

התביעה לא איחרה להגיע. ב-2015 קבע משרד התחבורה האמריקני (DOT) שזו מדיניות מפלה מצד חברת התעופה ודרש ממנה לשנות את המדיניות לאלתר. החברה סירבה וכתוצאה מכך נאלצה בתחילת 2016 להודיע על הפסקת הטיסות לארה״ב.

אז נכון – חברות תעופה יכולות לסרב להטיס נוסעים בגלל הדרכון שלהם, אבל בפועל רק חברות תעופה בודדות בעולם מרשות לעצמן לקיים מדיניות כזאת. אני יכול רק להניח שגם אייר-איראן לא תסכים להטיס ישראלים במידה והיא תפעיל טיסות חופש חמישי בשלב כלשהו.

באילו שדות תעופה אפשר לנחות?

הנה רשימה חלקית של שדות תעופה בהם ניתן לבצע קונקשיין עם דרכון ישראלי ואפילו ניתן לעבור את ביקורת הגבולות:

עמאן (AMM)

טרמינל יחיד בשדה. ניתן להיכנס למדינה ואין צורך להוציא ויזה מראש.

קהיר (CAI)

שלושה טרמינלים בשדה – אחד מהם סגור בשלב זה. ניתן להיכנס למדינה אך יש צורך להוציא ויזה מראש.

איסטנבול (IST)

שני טרמינלים בשדה – רק אחד מהם לטיסות בינ״ל. ניתן להיכנס למדינה ואין צורך להוציא ויזה מראש.

דוחא (DOH)

טרמינל יחיד בשדה. ניתן להיכנס למדינה ל-24 שעות ללא צורך בויזה רק במידה וניתן אישור לכך מחברת התעופה (STPC).

דובאי (DXB)

שלושה טרמינלים בשדה: טרמינל 1 משרת את מרבית החברות והוא מחובר בצד האווירי לטרמינל 3 שהוא ביתה של אמירטס. טרמינל 2  משרת את חברות הלואוקוסט וטיסות אזוריות והוא מנותק משני הטרמינלים האחרים. לא ניתן להיכנס למדינה.

אבו-דאבי (AUH)

שלושה טרמינלים בשדה: טרמינל 1 משרת את מרבית החברות והוא מחובר בצד האווירי לטרמינל 3 שהוא ביתה של אתיהאד איירוויס ושותפותיה הקרובות. טרמינל 2  משרת את חברות הלואוקוסט וטיסות אזוריות והוא מנותק משני הטרמינלים האחרים. כדי להיכנס למדינה נדרש אישור מיוחד.

קואלה לומפור (KUL)

שני טרמינלים בשדה – טרמינל 2 משרת את חברות הלואוקוסט והטרמינל הראשי משרת את כל שאר החברות. אין מעבר בצד האווירי בין שני הטרמינלים. ניתן להיכנס למדינה תחת אישור מיוחד שניתן בדר״כ לקבוצות מאורגנות ולאנשי עסקים.

בחריין (BAH)

טרמינל יחיד בשדה. ניתן להיכנס למדינה ואין צורך להוציא ויזה מראש תחת מגבלות מיוחדות.

איזה סיכון יש בטיסה עם חברת תעופה ערבית?
מה, נחיתת חירום בטהרן?

אולי תופתעו לדעת אבל בעשור האחרון נחתו ישראלים בטהרן. יותר מפעם אחת. למיטב ידיעתי המקרה האחרון התרחש לפני שנתיים במרץ 2014 כאשר טיסה של טורקיש איירליינס מאיסטנבול למומביי נאלצה לבצע נחיתת חירום בטהרן בגלל מצב רפואי של אחד הנוסעים. עשרים תרמילאים ישראלים מצאו את עצמם על אדמת איראן בזמן שהיחסים בין המדינות לא היו יוכלים להיות יותר מתוחים.

במקרה אחר, מ-2007, ובאופן מעניין גם כן בטיסת טורקיש מאיסטנבול למומביי, נחת ישראלי בטהרן. על אף החששות הרבים שהיו לו בטרם הנחיתה הוא סיכם ואמר ״אנשי הביטחון נתנו לי יחס טוב מאוד ואפילו קיבלתי מתנה – תיבת נגינה מעץ. הם הזמינו אותי לבוא לבקר שוב ואני הזמנתי אותם ארצה, כאשר יהיה שלום״.

כוונתי היא לא להוכיח שאיראנים הם אנשים נחמדים במיוחד, אם כי זו אולי האמת, אלא כוונתי להראות שהשד לא בהכרח נורא כמו שאפשר לחשוב. בסופו של יום אני מאמין שלאף נושא תפקיד רשמי אין אינטרס ליצור תקרית בינ״ל חמורה בלי סיבה טובה.

לסיכום

בעיניי יש סיכון נמוך בטיסה עם חברות תעופה ערביות ובנחיתה בשדות תעופה של מדינות ערביות אבל באותה נשימה אני מבין לגמרי את החששות.

עבור הנוסע הממוצע כל חוויית הנסיעה בחו״ל יכולה להיות די מלחיצה אז אולי עדיף לא להוסיף ללחץ הזה מרכיב נוסף רק כדי לחסוך כמה לירות. רצוי שכל אחד מאיתנו יטוס עם חברות התעופה שאיתן הוא מרגיש נוח לטוס ללא קשר למדינת האם שלהן, לדירוג הבטיחות שלהן או למספר הפרסים שהן קטפו בשנה האחרונה. תחושת חוסר ביטחון לא חייבת להיות רציונלית, וזה בסדר.

וכן, חלק מחברות התעופה הערביות הגדולות – אולי רובן בעצם – נמצאות בבעלות מלאה של מדינות האם שלהן שחלקן פחות ידידותיות לישראל.

האם טסתם בעבר עם חברות תעופה ערביות? נחתתם בשדות תעופה במדינות ערביות? האם אתם חוששים מכך? שתפו את דעתם וניסיונכם בתגובות.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 190

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה