• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

האם “היהודי הנודד” מצא שקט בגולה ? טור רגיש

האם “היהודי הנודד” מצא שקט בגולה ? טור רגיש

מרבית המהגרים הישראלים לאוסטרליה מציינים את המצב הביטוחני כגורם משמעותי לעזיבת ישראל. האם כבר מותר לנו להגיד את זה בקול רם?

התלבטתי ארוכות אם לכתוב את הטור הזה. הוא רגיש, ונוגע בשאלות שלא תמיד נעים לשאול את עצמנו.

המניע לכתיבה הוא המצב במזרח התיכון, ובפרט בישראל, לאור מה שקרה בשבוע שעבר בסוריה המדממת מאות אלפים מזה שנתיים. בשעת כתיבת שורות אלה עוד לא ידוע לאן התגלגלו האירועים  האם ארצות הברית או מישהו מטעמה כבר הגיב להתקפה הכימית הזוועתית של אסד נגד הכוחות המורדים נגדו. מה שבטוח שבמזרח התיכון אין קוים מוגדרים, אין גבולות סגורים ותמיד ימצא “המשוגע התורן” שיתנהג כמו הילד הפרוע. איראן קרובה כבר לנשק גרעיני, סדאם חוסיין כבר השתמש בנשק כימי נגד הכורדים לפני עשרות בשנים, בלבנון חזבאללה אוגר נשק בכמויות ענק ובסיני הטרור חוגג. ולא אמרנו פלסטינים. בשכונה הזו, שמצמיחה עוני וטרור, נמצאת גם ארץ האבות, ישראל.

לכאורה, זה אינו קשור לנושא של האתר הזה וקהל היעד שלו. אולי נוגע רק בהקשר לדאגה למשפחה, הקרובים והחברים שחיים בישראל ולקשר החם והקרוב שתמיד נרגיש, כישראלים, למדינה שעזבנו. אבל זו נגיעה אישית מאוד, ואנחנו חיים כאן, באוסטרליה שהיא מעין “בועה בגודל של יבשת”. המקום הזה כאן מנותק ומרוחק מהמזרח התיכון האלים, המהיר, הפוליטי והתמיד רוגש.

יחד עם זאת, יש הקשר רחב וישיר לעניין ההגירה של ישראלים החוצה, ובפרט לאוסטרליה. כפי שהעליתי בדוקטורט שלי, לפי סקר GEN 08 שנערך בקרב היהודים באוסטרליה וניו זילנד, כולל בקרב 356 ילידי ישראל, החל משנת 2000 ההגירה של ישראלים לכאן היא מתוך בחירה מודעת – Voluntary migrants.  יתר על כן מרבית המהגרים מישראל ציינו במקום גבוה את הסיבות להגירה בהקשר לרצון להתרחק מהמצב הפוליטי, מהסכנות הבטחוניות ולחפש עתיד טוב יותר לילדים (לצד סיבות כלכליות, שגם הן דורגו יחסית גבוה, אבל פחות). יש חוקרים (למשל Lustick) שטוענים שהנושא הבטחוני-מדיני הוא ייחודי למהגרים ישראלים כ”גורם דוחף” (Push factor) ושונה למשל מהגירה ממדינות ברית המועצות לשעבר או דרום אפריקה, שם בולט נושא האנטישמיות. בעבר, בימי “היורדים” לעזוב את ישראל מסיבות בטחוניות וחיפוש אחרי חיים אחרים נחשב בזוי, בושה והוכחה לחולשה (“נפולת של נמושות” כדברי רבין). אבל היום המציאות השתנתה.

אשקר אם לא אודה שהמחשבה על עתיד המשפחה שלי לא עברה במוחי יותר מפעם בעקבות ארועים בטחוניים כאלו או אחרים בארץ. האם יש אחד מבינינו עם משפחה וילדים שלא קושר את ההחלטה להגר גם – ואולי בעיקר – לנושא הזה בדיוק? החל ממלחמת המפרץ ב-1991, עת ספגה ישראל טילים מעיראק בלי יכולת להתגונן, דרך מלחמת לבנון השניה ומטחי הרקטות מלבנון עד לחדרה, ועד לימי המבצעים האחרונים בעזה – אזרחי ישראל הפכו חשופים לפגיעה בלי יכולת להגן על העורף. תחושת הבטחון ברמה האישית והלאומית התערערה.

אינני טוען שישראל היא מדינה שלא ראוי לחיות בה או לגדל בה ילדים. ממש לא. ישראל מדינה מיוחדת, חדשנית, נותנת ערך ותחושת שייכות חזקים. פרח במדבר, בית חם בתוך אזור סוער. אבל התפיסה הציונית של ישראל כ”מקלט בטוח” ליהודים נסדקה עוד ועוד ונשחקה. “היהודי הנודד” (או “הנצחי” בגרסתו האנטישמית), מת-חי שלא מוצא מרגוע לנפשו ונודד ללא הפסק בגולה הדוויה, היה אמור לפי האתוס הציוני להגיע למנוחה והנחלה בארץ האבות. הלאומיות הישראלית היתה אמורה להיות תשובה למעמד הנחות והנרדף של היהודי הגלותי.

אבל אנחנו, המהגרים מישראל לארבע כנפות תבל, חזרו לנדוד. האם דווקא בגולה, לכאורה – או התפוצה בשמה החדש – הוא סוף סוף מצא שקט והתנחל? האם אנחנו כישראלים מצאנו באוסטרליה (או קנדה, ארה”ב, בריטניה וכו’) את הנחלה? האם נעצור מנדודינו? והאם ייתכן שהגולה כבר לא “דוויה” ופסולה? האם לילדנו בעצם טוב יותר? ויש עוד כמה פילים בחדר, פרות קדושות שלא מדברים עליהם כמו השירות בצבא.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 92

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה