• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

הארונית הקסומה של סבתא – פרידה מנכדים שעוברים לאוסטרליה

הארונית הקסומה של סבתא – פרידה מנכדים שעוברים לאוסטרליה

בעקבות ההגירה שלי עם משפחתי לאוסטרליה, אמא שלי פרסמה כבר שני ספרים. עכשיו גם אתם יכולים לקרוא אותם.

* גילוי נאות – הפוסט הזה (ואלו שיגיעו אחריו) עוסק ביצירה של אמא שלי. אבל הוא רלוונטי לדעתי לכולם…

מי מאיתנו לא מכיר את החוויה המורכבת, הטעונה רגשית, הסבוכה, המשמחת והעצובה שנקראית “ביקור ההורים באוסטרליה”.

הם באים מרחוק, כבר לא צעירים. רוצים לראות איך אתם חיים, איך הנכדים והנכדות גדלו. רוצים קשר חי ואמיתי, גוף לגוף וריח לריח, עם הבנים והבנות, הכלות והחתנים. לאכול ביחד, לטייל, לשחק ולצחוק. הטכנולוגיה – פייסבוק, סקייפ וטלפון – זה נחמד אבל זה לא זה.

ברקע תמיד עומדות החוויות של הפרידה בישראל. כשארזתם, כשעזבתם, כשנופפתם לשלום וידעתם שעכשיו זה יהיה רחוק, רחוק מאוד. ולא הבנתם שאתם תמיד תישארו קרובים, אבל גם רחוקים, משפחה אבל פתאום גם זרים. כי אנחנו כבר לא הילדים הישראלים ליד ההורים, אנחנו הישראלים שחיים הרחק באוסטרליה.

אמא שלי, יוסיפיה פורת, היא כיום סופרת. היא פרסמה כבר שלושה ספרים וכותבת בימים אלו את הרביעי. שניים מתוך הספרים הללו נגעו ישירות בארוע המכונן הזה של עזיבתי עם אשתי והבנות לאוסטרליה.

הראשון, הארונית הקסומה של סבתא” הוא ספר ילדים על פרידה בין סבתא לנכדה שנוסעת לאוסטרליה. הוא עוסק בזכרון ובמה שנשאר אחרי הפרידה.

בפוסט הבא אספר על הרומן שכתבה אמי אודות הביקור שלה אצלנו – “לראות בשדות זרים”.

בקרוב נעלה באתר מבצע מיוחד במסגרתו תוכלו לרכוש במחיר זול את הספרים הללו בעותק אלקטרוני ישירות אליכם.

וכך נכתב על “הארונית הקסומה של סבתא”:

בקורת שהתפרסמה באתר “נוריתה” ספרים וספרות

 ” כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי שֶׁטָּסָה עִם הוֹרֶיהָ לְאוֹסְטְרַלְיָה, בִּקְּשָׁה דָּנָה מִסָּבְתָא לִשְׁמֹר עֲבוּרָהּ אֶת הַבֻּבּוֹת שֶׁקִּשְּׁטוּ אֶת חַדְרָהּ וְגַם אֶת הַקֻּפְסָאוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁבָּהֶן אָסְפָה אֶת הַפֵיוֹת הָעֲדִינוֹת עִם כַּנְפֵי Aronitהַמַּלְאָכִים, חֲרוּזִים וְכָל מִינֵי צְדָפִים וַאֲבָנִים.

“חֵלֶק מֵהַסְּפָרִים וּמֵהַצַּעֲצוּעִים שֶׁלִּי אֲנִי לוֹקַחַת אִתִּי,” הִסְבִּירָה דָּנָה לְסָבָתָהּ. “חֵלֶק נוֹסָף נָתַתִּי כְּמַזְכָּרוֹת לַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי, וְאֶת אֵלֶּה, סָבְתָא, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁמְרִי אֶצְלֵךְ.”  ” (מהכתוב על גב כריכת הספר)

מקובל לומר, שמעבר דירה הוא אחד משלושת האירועים הקשים ביותר שבנאדם יכול לעבור בחייו: מוות, גירושין וכאמור – מעבר דירה. אם לנו כאנשים מבוגרים מעבר דירה הוא אירוע לא פשוט, קל לשער עד כמה החוויה הזו לא פשוטה לילדים. הורים רבים הרוצים לסייע לילדיהם בעת מעבר הדירה נוהגים ליצור בדירה החדשה עוגנים שיהיו מוכרים לילד מחדרם הקודם. ההיכרות של הילד עם החפצים שהוא רגיל אליהם, מאפשרת לו לעיתים להעזר בהם בעת ההסתגלות למקום החדש.

אבל מה עושים כשמעבר הדירה שלכם הוא לארץ אחרת?, מה עושים כשצריך למיין ולהחליט אילו מן הזכרונות שאנחנו וילדינו צוברים איתנו במהלך החיים שלנו צריכים לעבור איתנו לארץ אחרת?, בייחוד כשאנו מתעתדים להיות שם לזמן קצוב. יוסיפיה פורת היא סבתא שכותבת להורים, לילדים ולסבים ולסבתות, ספר העוסק בדיוק בנושא הזה.

דנה עוברת להתגורר עם הוריה בארץ אחרת. היא מגיעה לבקר את סבתה אילנה אחרי שהחליטה אלו מהדברים שלה היא רוצה להעניק במתנה לאחרים. חלק מן הספרים והמשחקים שלה העניקה כמזכרות לחברותיה ועתה היא נותרה עם שתי שקיות שהיא רוצה שסבתה תשמור עבורה.  לסבתא אילנה יש מקום מיוחד בו היא שומרת מזכרות “הארונית הקסומה”.

לפני שאני נפנת לתיאור הספר, אני חייבת לציין לטובה את האיורים המקסימים של הדס שדה, המלווים את הספר לכל אורכו. אני חושבת שאחד ההיבטים החשובים שמייחד ספרות ילדים, הוא האיורים הנפלאים שמלווים בדרך כלל את הספרים. קשה לחשוב על ספר ילדים שלא מלווה באיורים הממחישים לילד חלק מן הנדון בספר. על אף שהדמיון הוא אחד הכלים המקסימים שילדים נוטים להשתמש בהם, הצבעוניות והעושר בפרטים המרכבים את איורי ספרי הילדים, הם חלק מהחוויה הכוללת שהיא קריאת ספר ילדים. הדס שדה מצליחה להפוך את המילים של יוסיפיה פורת למשהו מוחשי. על אף הבחירה להותיר את האיורים בספר הזה בשחור לבן (פרט לאיור המופיע על גבי הכריכה), נדמה שהדס מצליחה ללכוד במדויק את כוונתה של יוסיפיה. העובדה שהאיורים מופיעים בשחור לבן יכולה לשמש כלי נוסף כשקוראים את הספר עם הילדים, במהלך תהליך עיבוד התכנים שהילד קורא ניתן לצלם את האיורים השונים ולתת לילד לצבוע אותם על פי המתואר בספר או על פי רצונו. כך יוכלו ילדים בני גילאים שונים לחוות את הספר בצורה המתאימה להם.

“הארונית הקסומה” של סבתא אילנה, היא המקום בו אנחנו שומרים את חוויות העבר שאנחנו רוצים לזכור. יש בה שרידים לאביזרים שהיו ואינם, קרעי זכרונות מתקופת בית הספר ומימי החופש. זכרונות של בילויים משפחתיים וצעדים ראשונים שלנו בתחומים שונים. דנה לומדת מן המגירות השונות שמרכיבות את הארונית הקסומה של סבתה על  תקופות הילדות של אביה וסבתה. ילדים אוהבים מאוד לראות את הדמיון ביניהם לבין המבוגרים המרכיבים את הסביבה הקרובה שלהם. יוסיפיה פורת מצליחה להעניק לדנה ולקורא הצעיר, הצצה לעבר שהיה חלק מחיי הוריהם ועושה זואת בדרך כמעט אגבית, הלוכדת את דנה ואת הקוראים הצעירים בקסמיה.

מעבר להיכרות עם העבר, דנה לומדת איך ניתן לקחת לכל מקום חלקים מחייה שהיא לא רוצה להפרד מהם. חלקים אשר אינם מתמצים באמצעים שניתן למשש ולחוש. הבחירה בסבתא כאדם אשר מעניק לדנה את האפשרות לתקוע יתד שמשמר את המוכר והאהוב, היא בחירה שיש בה מעבר לנראה לעין. הבית של סבתא, אליו דנה מביא שתי שקיות מלאות במשחקים וספרים שלה, הוא מקום שיישאר כמו שדנה מכירה אותו גם אחרי שהבית של דנה יהפוך להיות ביתו של מישהו אחר. סבא וסבתא וביתם, הוא מקום שיישאר על כנו ויאפשר לדנה להתרפק עליו גם מרחוק.

לעיתים המחשבה על עוגן יציב, מקום שדנה מכירה מאז ומתמיד ואליו תמיד תוכל לחזור, יכולה לשמש כנקודת משענת בתקופת המעבר ולהפיג במידת מה את החששות שמלווים אותה מן העקירה מכל המוכר והאהוב.

גם אם משפחתכם לא עושה רילוקיישן לארץ אחרת, כל מעבר דירה באשר הוא, הוא חוויה מטלטלת עבור הילדים. הספר יכול להעניק לילדים צורת הסתכלות נוספת על התהליך ולאפשר להם לשמור את הרגעים שירצו לקחת איתם לביתם החדש בצורות שונות.

גם מבוגרים שיקראו את הספר ביחד עם הילדים, ימצאו את עצמם נהנים ממנו. הורים בשנות השלושים לחייהם יישמחו להזכר בבית הספר של פעם, שהפסקת העשר שלו והמעבר בין השיעורים לוו בצלצול מתכתי  (בניגוד למנגינות השונות, שכל בית ספר בוחר היום לציון אותם מעברים ממש). בשליחתם לעמוד בפינה כשהפריעו, בבדידים ששימשו ככלי ללימוד חשבון. בימי המחלה שלוו בצפיה חוזרת בתוכניות הטלויזיה החינוכית של הערוץ הראשון והיחיד דאז, שהעניק לכל ילדי אותה תקופה חווית צפיה אחידה ואהובה כאחד. באוספי גוגואים ובולים, שאני תוהה עד כמה ילדים היום מתגאים בהם (אם בכלל משחקים). בספרים של ז’ול וורן, אניד בלייטון וסדרת חסמב”ה, בפטיפון, תקליטים וקצף אמבט של בת אורן …

ספר המיועד לילדי כיתות א’-ד’ שיוכלו לקרוא לבד או ביחד עם ההורים או סבתא וסבא.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 93

תגובות (3)

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה