• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

הגיגי בחירות 2013: הפתעות, השוואות וחגיגה לבירוקרטיה (טור אישי)

הגיגי בחירות 2013: הפתעות, השוואות וחגיגה לבירוקרטיה (טור אישי)

התרגשתי מאוד להצביע לראשונה באוסטרליה. חזרתי מהקלפי עמוס חוויות, וגם המום ועם כמה שאלות שלא בטוח שאני רוצה לדעת את התשובה לגביהן

בשבת האחרונה (7 בספטמבר) הצבעתי לראשונה. כלומר, בפעם הראשונה באוסטרליה, אחרי לא מעט פעמים בישראל. במקרה הזה נדרשנו לבחור בין ההוא שיש לו אובססיות לסירות של מהגרים, לזה שיש לו אובססיות לשיער ולשפה הסינית. יכולנו לבחור בצבע האהוב עלינו (ירוק למשל) או במליונר האקסצנטרי התורן (פאלמר).

מילאתי את חובתי (החוקית והעלולה להוביל לקנס אם לא תבוצע) בשמחה. אבל כיוון שאדם קרוב אצל עצמו, וההשוואה הבלתי נמנעת לישראל התגלגלה במוחי על העת – טבילת האש הזו בהליך הדמוקרטי האוסטרלי הותירו אותי המום, לא פחות.

“ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה הוא שבדמוקרטיה אתה קודם בוחר, ואחר כך ממלא פקודות. בדיקטטורה אתה לא חייב לבזבז את זמנך על בחירות”.
צ’ארלס בוקובסקי

 

ראשית כדאי לפתוח בדברים החיוביים. תור באוסטרליה, כמובן, הוא תור – מסודר, שקט, חיוני ותרבותי. גם אם הוא משתרך מפאתי שערי בית הספר ועד לכניסה לגן העדן האלקטורלי שבאולם ההתעמלות.

תעמולת הבחירות בכניסה למקום ההצבעה – מנומנסת, מנומקת ואולי מנומנמת. איפה המכות, המיקרופונים, הרעש והילדים שמקבלים ח”י שקלים לשעה ללבוש חולצה של מועמד? לא כאן. מנציג של מפלגה תקבל פתק עם הסבר למי להצביע וכיצד. יעיל, ענייני ולרוב גם לא צעקני מדי.

מסביב אווירה חביבה וחיובית – בתי הספר שלרוב מארחים את הקלפיות (כמו בארץ) מנצלים את העובדה שאורחים באו בשעריהם בהמוניהם. המטרה – גיוס כספים לבית הספר. השיטה – מוכרת וידועה – דוכני מכירת עוגות וה-Sausage Sizzle הבלתי נמנע עם הנקניקיות העשנות שריחן למרחוק.

אבל מכאן העניינים נעים קצת דרומה בעיני. כלומר, בעיניים של חצי זר, ספק מקומי, אזרח של שתי מדינות – היו כמה דברים מעוררי תהייה.

“דמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר, חוץ מכל שאר צורות השלטון!” 
וינסטון צ’רצ’יל

הספק הראשון עולה כבר בתור. לפתע, בלי אזהרה מוקדמת, מגיחה מתוככי הקלפי פקידה ושואלת מי כאן מצביע למחוז אחר שאינו המחוז המוגדר לקלפי. כאשר מאותר אחד כזה, הוא נשלף אחר כבוד מהתור והולך לו מאושר להצביע. רגע, מה קרה כאן? הבחור גם לא נמצא במקום הנכון (לכאורה) וגם עוד מדלג על תור של 100 איש בזכות זה?

סימן השאלה השני עולה לי בתוך האולם בו נערכת ההצבעה. שורה של אישים מכובדים ונשים כבודות מאיישים ומאיישות שולחנים ושולחנות של ועדות הקלפי. חלק מהם הם לפי המתכונת המוכרת – זיהוי הבוחר, או מפקח כללי (איש מבוגר שנראה כמו מי שלחם במלחמת העולם הראשונה ומקיף את העמדה שלו בשעמום או בעצבנות, לא החלטתי). אבל בנוסף יש גם כמה דברים שלא נתקלתי למיטב זכרוני בישראל, דוגמת האישה המבוגרת בעמדת המידע וכמובן הקלפי של “אלו שבמקרה הגיעו לקלפי הלא נכון”.

מוזר לי עוד יותר הוא הנעלם הגדול – מחשב. אין ולו מחשב אחד לרפואה בשום מקום. הזיהוי האישי הוא על סמך שמך וספר עב כרס של פנקס הבוחרים למחוז שלך. לא ביקשו ממני שום תעודה ואחרי שהצהרתי כי שמי הוא זה וזה – הוא נמחק לו בעפרון HB מהרשימה. לאחר מכן נשאלתי בנימוס אם הצבעתי כבר לבחירות הללו, נשבעתי שלא – האמינו לי.

רגע, עצור. מה זאת אומרת, לא ביקשו תעודה מזהה? מה זאת האמינו לי כשאמרתי שלא רימיתי? יש כמה סקטורים או מחוזות בישראל שהשיטה הזו היתה גורמת להצבעה חופשית של מי שאינו בין החיים, אינו קיים או שמזמן עזב למעבר לגבול. תיאורטית, באוסטרליה די קל לעבור את העבירה של הצבעה בכמה קלפיות. כבר חשוד.

ועתה אחרי שגילו מי אני ומה אני, קיבלתי לידיי שני פתקים. הראשון – ירוק קטן וחביב עם כמה שמות של מועמדים ומפלגות וקוביות לסימון סדר ההעדפה שלי (יש לסמן העדפה לכ-ו-ל-ם, גם כאלה שלא שמעת עליהם מעולם או אין לך מושג מה הם רוצים בכלל). אבל, בכל זאת נחמד, פשוט ולא מאיים.

הפתק השני הוא כבר סיפור מההפטרה – רצועה לבנה ארוכה כאורך הגלות האוסטרלית, עם קו שחור גדול באמצע. אפשר לבחור במפלגה אחת בלבד (פשוט מסמנים 1 בריבוע של המפלגה שלך מעל הקו) או שנדרשים לדרג את עשרות המפלגות. חובה לדרג את כל הקוביות באפשרות הזו – משימה שדורשת לבדה יום בחירות נפרד.

ואז מגיע הרגע ההיסטורי, המרגש, האזרחי. בחיל וברעדה ניגשים אל מאחורי הפרגוד…. אופס, תקלה! אין פרגוד. רק שורה של עמדות קרטון בצבעי ירוק ולבן שקופלו ביד אמן קיפול אוריגמי. לא זו בלבד, אלא שהעמדות צמודות זו לזו בקרבה מעוררת השראה מחד, אבל קצת קרובה מדי מצד שני.

לא התבלבתי, זרמתי. בחרתי במי שבחרתי ולמרות שהרגשתי קצת כמו בתחנת הימורי מרוצי סוסים מבחינת המבנה והסביבה, בכל זאת חשתי גאווה עצומה! כן, הצבעתי במדינה החדשה שאימצה אותי לחיקה כמו שקואלה מחבק אקליפטוס (לפני שהוא לועס אותו בעדינות ובשלווה).

ניגשתי לשלשל את הפתקים בקלפי – כן, גם הפעם קרטון ירוק-לבן מקופל. ניחא. הפתק הירוק – קלי קלות. הלבן – ובכן כאן נדרשת מיומנות שנרכשה לאורך שנים, של כיווץ דיפטונג של הפתק עד לגודל מינימלי, גלגולו פעם אחר פעם ומעיכתו עד שכמעט ולא ניתן לראות שזה לא נייר טואלט. הכנסתי את היצירה האמנותית הזו לקלפי ונחה דעתי.

לפני שעזבתי שמח וטוב לב לביתי שוב הפתעה. סמוך לקופסאות הקלפי שבהם הפקדתי זה עתה את בחירתי הדמוקרטית עמדה אישה אחת ובידה מעין מכשיר דמוי מטאטא, ספק פלומבה לפתיחת סתימות בשירותים. ואז היא הגיחה אל הקלפי, תחבה את אותו מכשיר קסם אל תוך הקופסאות והחלה דוחסת ודוחסת, מועכת ולוחצת, דואגת שכל הפתקים ייתיישרו עד האחרון לתחתית הקלפי.

בינינו – נעלבתי. מה זה? ככה מתייחסים לזכות הקדושה שלי להצביע? אבל אז נזכרתי – הכל מנייר, שום דבר לא ממוחשב או אלקטרוני בתהליך עד כה. אז לפחות מקדישים לאיכות הסביבה, ודואגים שאחרי ספירת הקולות יהיה קל למחזר את הנייר. נרגעתי. היום זו הצבעה, מחר עוטפים עם זה דגים. ככה זה בחיים.

“דמוקרטיה: ארבעה זאבים וכבש מצביעים על ארוחת צהריים”
לא ידוע (אבל לא אני)

חברים שלי בפייסבוק התגאו בתהליך ההצבעה היעיל והפשוט באוסטרליה (למשל ביחס לארצות הברית). אני התפעלתי מהמהירות שבה נספרו הפתקים והחלו להגיע תוצאות. איך בדיוק? האם בשלב הזה נכנס המחשב לפעולה? אינני יודע. אשמח אם תסברו את אוזני ותלמדו אותי.

בשורה התחתונה, זו היתה חוויה מעצבת. היא נסתיימה ב”מהפך” שלטוני דרמטי אך צפוי מראש.

אני כבר מחכה לבחירות הבאות. אולי אוכל לעבוד בתור דוחס פתקים, אחלה משרה.

 

 

 

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 92

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה