• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

הקהילה היהודית באוסטרליה

הקהילה היהודית באוסטרליה

יהדות אוסטרליה היא קהילה עם מסורת ארוכה, ציונית וחזקה, המצטיינת באהדת ישראל 

הסקירה הבאה אודות יהדות אוסטרליה לקוחה מספרו של ד”ר שחר בורלא, דמיון פוליטי בתפוצה (הוצאת רסלינג, 2013).

היהודים הגיעו לאוסטרליה עם ראשית ההתיישבות הלבנה. כארבעה-עשר מהאסירים הראשונים שהגיעו בשנת 1788 לחופי אוסטרליה היו ממוצא יהודי. בהמשך, מתוך 160,000 האסירים שהגיעו עד 1868 לפחות 1,000 היו יהודים; המספר הגבוה יחסית של אסירים יהודים נבע מנתוני פשיעה (קלה) גבוהים יחסית בקרב הקהילה היהודית בבריטניה, פשיעה שנבעה בעיקר מתנאים כלכליים קשים (Jupp, 2001: 525).

ההתארגנות היהודית הראשונה הייתה הקמתה של ה”חברא קדישא” בשנת 1817. שני גורמים מרכזיים השפיעו על יכולתם ורצונם של האסירים היהודיים להיטמע בסביבתם בשלבים ראשוניים אלה של היווצרות הקהילה: מצד אחד העובדה שהאסירים היו מחויבים להשתתף בטקסי דת נוצריים השפיעה רבות על המודעות הדתית של האסירים. בנוסף יחס הגברים מול הנשים היה לא פרופורציונלי, ולכן בחרו גברים יהודים רבים להתחתן עם לא-יהודיות. נתונים אלה בשילוב עם חוסר ידע דתי והעדר מנהיגי דת, הביאו לכך שבשלביה הראשונים נטתה הקהילה להתבוללות ולחוסר התבלטות. כמו כן גם האנטישמיות בקרב האסירים שתרמה לרצון להתבוללות.

סימנים ראשונים להיווצרותה של קהילה יהודית ממשית נראו לאחר תחילתה של הגירה חופשית-כלכלית מבריטניה בשנות העשרים של המאה ה-19 (הגירתם של אזרחים חופשיים שאינם אסירים). כך, בשנות העשרים החלו להתקיים טקסי הדת הראשונים, והוקמו בתי כנסת מאולתרים ששימשו כמרכזי הקהילה. נקודת המפנה של הקהילה מסומנת בשנת 1830, כאשר הגיע הרב אהרון לוי, דיין מלונדון, בכדי לארגן את הקהילה, שישבה ברובה בסידני, ולאחדה. בשנות הארבעים של המאה ה-19 הוקמו קהילות יהודיות במלבורן, הוברט, לונקסטון ואדלייד.

ריחוקה של הקהילה האוסטרלית מקהילות היבשת, העדר הידע הדתי והחשש מהתבוללות היו המאפיינים המרכזים של הקהילה במאה ה-19. בשנות החמישים של אותה מאה, עם גילוי הזהב, החלה הגירה כלכלית נוספת שכללה גם מהגרים יהודיים מגרמניה. בתוך עשור גדלה הקהילה מ-1800 איש לכ-5000 איש. בתקופה זו, עבר מרכז הקהילה מסידני לויקטוריה, שאוכלוסייתה היהודית גדלה בצורה דרמטית מ-200 נפשות ליותר מ-3000 בשנת 1861 (Jupp, 2001: 525- 527).

המצב הקשה ברוסיה הביא בסוף המאה ה-19 לגל גדול של הגירת יהודים מרוסיה. רוב היהודים עזבו לארה”ב, ואילו לאוסטרליה היגרו רק מיעוט קטן מן היהודים בעיקר בשל המרחק הרב. היהודים שהגיעו התיישבו ברובם בסידני, והחלו בהדרגה לשנות את אופייה של הקהילה. הקהילה האנגלו-סקסית המבוססת יחסית לא קיבלה בהתלהבות את הקהילה הדתית החדשה שהביאה עמה את תרבות השטטל המזרח-אירופית. לפיכך נאלצו המהגרים המזרח-אירופיים להקים מוסדות צדקה וקהילות נפרדות.

באותן שנים, שנות השמונים של המאה ה-19, הביאו עמם המהגרים המזרח-אירופים לאוסטרליה הן את הציונות והן את הבונדיזם. בשלב זה הייתה הציונות באוסטרליה נחלתם של מזרח-אירופים בודדים ונתקלה בהתנגדות נחרצת של הממסד הרבני; התנגדות זאת נבעה מן המצב הכלכלי הטוב מהעדר אנטישמיות, ולבסוף מן הפחד שהיהודים ייתפסו כ’לא פטריוטים’ ביחס למדינה האוסטרלית (Jupp, 2001; Rutland, 1997).

כבר מן ההתחלה זכתה הקהילה היהודית לאמנציפציה כלכלית, פוליטית ודתית כמעט מלאה; היהודים נשאו בתפקידים רשמיים, הצביעו וקיבלו אדמות להקמת בתי-קברות ובתי-כנסת. המאבק המרכזי של הקהילה בתחום שוויון הזכויות תבע קבלת מענקים כספיים מן הממשלה להקמת בתי הכנסת. מאבק עקרוני זה הסתיים בהצלחה בשנת 1846.

האמנציפציה החוקתית נתנה את אותותיה בקהילה וההשתלבות החברתית של חבריה בחברה הכללית הייתה מהירה באופן יחסי. בשנות הארבעים השלימו אייזיק נתן (Issak Nathan) ויעקב לוי מונטיפיורי (Jacob Levi Montefiore) את כתיבתה של האופרה האוסטרלית הראשונה. גם דמותו של סיר אייזיק אייזיק (Sir Isaac Isaac) שכיהן בשורה של תפקידים בכירים ביותר, מהווה דוגמה להשתלבות היהודית באוסטרליה. אחת הדוגמאות המובהקות להשתלבות זאת היא דמותו של סיר ג’ון מונאש (General Sir John Monash); הגנרל מונאש, יהודי ממוצא גרמני, שפיקד על כוחות הברית בגליפולי ובחזית הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, הפכה לסמל החייל האוסטרלי האולטימטיבי ושמו מונצח באין-ספור אתרים וסממני ריבונות אוסטרליים (אוניברסיטה, עיר, בית חולים, שטר כסף וכו’). (Jupp, 2001)

מחירן של ההצלחה וההשתלבות היה המשך העליה של שיעור ההתבוללות הגבוה ושל בעיות הזהות של הקהילה. בשנת 1921 היו כ-30% מהגברים היהודים בניו סאות’ ויילס נשואים לנשים לא יהודיות, ובאזורי הספר היו הנתונים גבוהים אף יותר (531Jupp, 2001: ). סכנת ההתבוללות והמאבק על שמירת הזהות בשילוב עם החוסר במערכת חינוך יהודית רצינית היו הבסיס לבעיותיה של הקהילה היהודית באוסטרליה. בעיות שזכו להתייחסות גם מצד הממסד הדתי.

כך, שתי הקהילות, האמריקאית והאוסטרלית, התהוו כקהילות שהאנטישמיות המקומית אינה מעצבת אותן, והן נהנות מהשתלבות טובה בקהילה-המארחת; אין ספק, כי זהותן של שתי הקהילות הושפעה מנתונים אלה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרפו לקהילה כ-2000 יהודים נוספים ממזרח-אירופה, אף שזו לא ששה לקבל עוד מהגרים עניים ממזרח-אירופה. התנגדות זאת לא נבעה רק מחששם של אנשי הקהילה מהמעמסה הכלכלית והתדמיתית, אלא גם מן הגישה הכלל-אוסטרלית שתמכה בהגירה אנגלו-סקסית והתנגדה להגירה אחרת.

מלחמת העולם השנייה הייתה נקודת מפנה משמעותית בתולדות הקהילה היהודית באוסטרליה; זאת כאשר פליטים החלו להגיע במהלך שנות המלחמה למרות קבלת הפנים מצד הקהילה היהודית שלא הייתה חמה במיוחד כיוון שחששה לתדמיתה, ולמרות היחס מצד ממשלת אוסטרליה שחששה מן הגירה ממדינות הציר (Jupp, 2001; Rutland, 1997) .

פריחת הציונות האוסטרלית

יחסה של הקהילה היהודית לציונות החל להשתנות בשנות העשרים של המאה ה-20 לאחר שקיבלה התנועה הציונית “הכשר” ממספר רבנים. אז הוקמה גם הפדרציה הציונית של אוסטרליה וניו-זילנד. לאחר מכן, מלחמת העולם השנייה וההגירה שבאה בעקבותיה שינו לחלוטין את היחס לתנועה הציונית.

הפריצה הגדולה של הציונות לשיח היהודי החלה בעקבות דיון שפתח סיר אייזיק אייזיק בעיתון היהודי המקומי בשנת 1941. סיר אייזיק נקט בקו אנטי-ציוני שבמרכזו עמדה האמונה כי היהדות צריכה להישאר דת בלבד, ושהיהודים חייבים בנאמנות מוחלטת למדינה המארחת אותם. הארגונים היהודיים החלו להרחיק את עצמם מעמדתו החד-משמעית של סיר אייזיק, ופרופ’ ג’וליוס סטון (Julius Stone) אף פרסם מאמרי תגובה למאמריו של סיר אייזיק. הפולמוס עורר עניין רב בקהילה היהודית וחשף את הקהילה לדיון במהות הציונות(Jupp, 2001: 535) .

במקביל לדיון הציבורי השתנו גם מוסדות הקהילה והם עברו להנהגה דמוקרטית וחילונית יותר ופחות אנגלו-סקסית. שיאו של תהליך השינוי היה בשנת 1945 כאשר הוקמה מועצת הנגידים (N.S.W. Board of Deputies), שתופסת תפקיד משמעותי בהנהגת הקהילה עד היום. בעקבות השינוי בהנהגה, התכוננה הקהילה היהודית במהלך המלחמה לקליטתם של פליטים ממדינות אירופה. אכן, החל משנת 1945 החלו להגיע פליטי השואה לאוסטרליה (Jupp, 2001; Rutland, 1997).

הגעתם של הפליטים היהודים לוותה במאבק פוליטי של הארגונים היהודיים כנגד הגבלות ההגירה הקשות שנבעו מדעת קהל שלילית. הגבלות ההגירה הוסרו בהדרגה בשנות החמישים ובעקבות זאת הגיע זרם נוסף של פליטי שואה לאוסטרליה. בסופו של יום לאחר ישראל, קלטה אוסטרליה את כמות פליטי השואה הגדולה ביותר יחסית לאוכלוסייתה היהודית המקורית; כך ‘קפץ’ מספר היהודים מ-23,553 בשנת 1933 ל-59,343 בשנת 1961 (Jupp, 2001: 538) .

במשך השנים הפכה הקהילה היהודית באוסטרליה לקהילה ציונית במיוחד; בין מדינות המערב, מחזיקה אוסטרליה ביחס הגבוה ביותר לנפש לעליית יהודים לישראל, וביחס דומה של שיעור התרומות למוסדות ציוניים. ההזדהות עם ישראל מהווה, אם כן, מרכיב מרכזי בבניית הזהות היהודית של יהדות אוסטרליה (Ben-Moshe, 2004). עובדות אלו השפיעו גם על עמדת הממשל האוסטרלי כלפי הציונות לאורך השנים, החל מתמיכה פומבית בהקמת מדינת ישראל ועד היחס החיובי המופגן גם כיום כלפי ישראל.

שלושה מרכיבים מרכזיים עיצבו את זהותה של יהדות אוסטרליה כקהילה פרו-ציונית במיוחד: ראשית, העובדה שחלק ניכר מאוכלוסייתה הם ניצולי שואה וצאצאים של ניצולי שואה שהיגרו לאוסטרליה מיד לאחר השואה (בין שנת 1933 לשנת 1961 הקהילה היהודית כמעט שילשה את עצמה, כאשר רוב המהגרים היו ניצולי שואה) (Rutland, 1997).

שנית, המרחק של אוסטרליה מישראל, מארה”ב ומאירופה היה לגורם מעצב. מרחק זה והעובדה שהקהילה היא קהילה קטנה יחסית וחדשה, לא איפשרו ליהודים לפתח מרכז רוחני מקביל לישראל, כמו זה שפותח בארה”ב. מכיוון שארה”ב רחוקה מאוסטרליה באותה מידה כמו ישראל, ובעקבות הפגיעה שספג המרכז הרוחני באירופה לאחר השואה, הרי שלאחר הקמת מדינת ישראל היה זה טבעי יותר עבור הקהילה האוסטרלית לאמץ את ישראל כמרכז רוחני.

גורם שלישי שהשפיע על היחס של הקהילה לישראל הוא האופי המקורי של הקהילה כקהילה הזקוקה לחיזוק הזהות היהודית שלה שהייתה נתונה לסכנת התבוללות משמעותית. המרחק והעדר האפשרויות לחינוך יהודי השאירו חלל זהותי שנתמלא במידה רבה על-ידי האתוסים הציוניים.

מבחינה פוליטית, מזדהה הקהילה היהודית, באמצעות מוסדותיה, ותומכת באופן גורף בעמדת הממשל הישראלי. המקרה המובהק המתאר יחס זה התרחש כאשר נבחרה חנאן עשראווי לקבל את “פרס השלום של סידני”. בחירה זו ספגה ביקורת קשה מצד הארגונים היהודיים המובילים, שניסו גם לשנות את ההחלטה. באותו אירוע התמקדה התקשורת האוסטרלית בהשפעתם של הארגונים היהודיים יותר מאשר במידת התאמתה של עשראווי לקבלת הפרס. התמקדות זו גררה מחלוקת פנימית בקרב הקהילה היהודית ביחס לדרכי פעולתה בחברה האוסטרלית הכללית (Levey & Mendes, 2004; Loewenstein, 2006: 3-29).

הקהילה היהודית באוסטרליה כיום

החל משנות השבעים של המאה העשרים החלה הגירה גדולה יחסית של יהודים אל תוך אוסטרליה מדרום-אפריקה, ממדינות ברה”מ לשעבר ומישראל. בהשפעת ההגירה החדשה קמו גם קהילות חסידים גדולות יחסית (המזוהות בעיקר עם חב”ד) בסידני ובמיוחד במלבורן. כיום, הקהילה האוסטרלית היא התפוצה היהודית השמינית בגודלה בעולם,[1] וההערכה היא שבאוסטרליה חיים בין מאה למאה ועשרים אלף יהודים (במפקד האוכלוסין הרשמי הזדהו כ-88,830 איש כיהודים[2], ובדו”ח של ה-JDB על יהדות העולם עומדת ההערכה על 107,500). מתוכם בין 40,000 ל-45,000 גרים בסידני, וכ-12,000 עד 15,000 הם ילידי ישראל (המהווים את “התפוצה הישראלית”).[3]

כאמור, במהלך המאה העשרים התקדמו יהודים רבים ותפסו עמדות משפיעות, בעיקר בתחומי הכלכלה. דוגמה לכך משמשים פרנק לואי (Frank Lowy) וריצאר’ד פרט (Richard Pratt), שהוכתרו על-ידי המגזין פורבוס כאנשים העשירים ביותר באוסטרליה (ביחד עם משפחת פקר). עמדה זו הביאה עמה גם קרבה פוליטית למנהיגות האוסטרלית, הן ללואי ופרט כאינדיבידואלים והן לקהילה היהודית שלואי ופרט היו מעורבים בארגוניה. כך, נחשב פרנק לואי כחבר קרוב במיוחד של ראש-הממשלה לשעבר, ג’ון הווארד. הן לואי והן פרט הצטיינו ביחסים אינטימיים גם עם הממשל הישראלי, ובמיוחד עם ראשי-הממשלה אולמרט ופרס.[4]

באופן מסורתי נטתה הקהילה היהודית לתמוך במפלגת הלייבור האוסטרלית שתמכה בהקמת מדינת ישראל בשנת 1947. אולם נציגי הקהילה והארגונים היהודיים השונים שמרו על קשרים טובים עם שתי המפלגות הגדולות, ושתיהן תמכו בקהילה היהודית ובישראל לאורך השנים. למרות הגידול המשמעותי של האוכלוסייה היהודית באוסטרליה לאחר מלחמת העולם השנייה, ובניגוד למצב בארה”ב, יהודי אוסטרליה כמעט ולא שימשו במשרות ציבוריות, ובמקום זאת התמקדו בתחומי הכלכלה והאקדמיה; הבדל זה נובע במידה רבה גם מהאופי הסוציו-דמוגרפי של המהגר החדש באוסטרליה השונה מזה של המהגר האנגלו-סקסי, כלומר מהבדלים הנוגעים ליחסים בין קבוצות אוכלוסייה שונות בתוך החברה האוסטרלית הכללית.

 טבלה: נתונים מספריים על יהדות אוסטרליה[5]

שנה

מספר תושבים שהזדהו כיהודים

אחוז מהאוכלוסייה

1911

17,287

0.39

1933

23,533

0.36

1947

32,019

0.42

1961

59,329

0.6

1971

62,208

0.49

1981

62,126

0.43

1991

74,266

0.44

1996

79,805

0.45

2001

83,993

0.45

2006

88,830

0.44



[1] Current Jewish Population Report: World Jewish Population, 2010, North American Jewish Data Bank, Pp. 18.

http://www.jewishdatabank.org/Reports/World_Jewish_Population_2010.pdf

[3] מבוסס על עבודת הדוקטורט של רן פורת (Ran Porat) באוניברסיטת מונאש.

[4] לרשימת בעלי הקשרים עם הממשל הישראלי יש להוסיף את המיליונר החרדי יוסף גוטניק. גוטניק הוא מי שמימן את הקמפיין “נתניהו זה טוב ליהודים” בבחירות 1996.

[5] הנתונים לקוחים ממפקדי האוכלוסין הרשמיים של ממשלת אוסטרליה: www.censusdata.abs.gov.au

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

שחר בורלא

בעל תואר דוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן מוסמך מהאוניברסיטה העברית ודוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן, הוא חוקר ומרצה למדע המדינה המתגורר בסידני; מחקריו עוסקים בתפוצות, דמיון פוליטי והגות ציונית. ספרו, דמיון פוליטי בתפוצה - הנרטיב הישראלי בתפוצה, העוסק בקשר שבין ישראל לקהילות היהודיות באוסטרליה וניו-זילנד יצא בהוצאת רסלינג.

מספר פוסטים : 7

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה