• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

חמור… לומד ברגלים!

חמור… לומד ברגלים!

לאור המצב, זכרונות ולקחים על חמורים, כוסות, חמאס ומזרח תיכון חדש… וקריאה אליכם לצאת למסע הסברה לטובת ישראל

אם אתה רוצה לקבל תוצאה אחרת ממה שאתה מקבל, כדאי שתשנה משהו במה שאתה עושה …

והרי הסיפור.

מאז חטיפת שלושת הנערים, הרצח הנורא של הנער הפלשתינאי (לשרוף? נו באמת! נשגב מבינתי) פעולות הצבא בעזה ומצבת ההרוגים העולה, קרה לי דבר מוזר שהתרחש פעמיים במהלך אותם שבועות.

כמו שקורה בדרך כלל היה לי מה לאמר בנושא. וכשיש לי מה לאמר – אני כותבת.

אז כתבתי את מה שהיה לי להגיד בטלפון הנייד שלי. ובחיי כמה כתבתי. וכתבתי. וכתבתי וכתבתי. שורות ומשפטים. מעין סיכום כתגובה לכמה פוסטים שונים שקראתי בפייסבוק. ממש לקראת הסוף, איכשהו לחיצת מקש לא מתוכננת הוציאה אותי מהמסך, וכל מה שכתבתי, נעלם היה כלא היה…

הפעם האחרונה שהתרחשה “טרגדיה” מסוג דומה הייתה לפני שנים רבות.

הייתי אז צעירה תל אביבית טיפוסית בשנות העשרים לחיי: טוסטוס, כלבה וחתול, גלובס בתיבת הדואר ובריכת השחיה של האוניברסיטה היו שגרה בחיי. פתאום רצחו את רבין בכיכר. הרצח ומה שהביא עימו גרמו לי לקבל החלטה: שלום לעולם הפרסום, הגיעה העת לעשות, זה הזמן לקחת חלק ולחולל שינוי.

נעים מאוד – נא להכיר מרכז פרס לשלום.32458_124338847598222_124338357598271_174803_797004_n

יחד פועלים למען מזרח תיכון חדש. הבייבי שלי היה פרויקט מנהיגות צעירה ששילבה עשרות צעירים מישראל, מצרים, ירדן והרשות הפלשתינית (באותה עת PNA היה השם הפורמלי The Palestinian national authority) : כאלה שנחשבו בקהילתם ההנהגה העתידית של האזור. במסגרת התפקיד הייתי אמונה על כתיבת הצעות לפרויקטים משותפים לקבוצה בת למעלה מ 200 משתתפים שנקראה The Young Leaders Network

The future of the Middle East כתבו עליהם.

אחת מקבוצות העבודה של הקבוצה עסקה בנושא זכויות אדם, ויזמה סמינר בנושא הפליטים וזכות השיבה. אני האמונה לא רק על ביצוע והוצאה לפועל של פרויקטים אלא אף על יצירת הפרויקט והשגת המימון לו, התיישבתי לכתוב הצעה לקרן מימון קנדית.

ביננו – ללא ספק כי עצם הדיון בנושא מעלה לא מעט בעיות ונקודות מורכבות וטעונות וזו בלשון המעטה. בדיעבד, ובמיוחד לאור המצב היום, אני משוכנעת שאם יש רצון, מצד כולם – יימצא תמיד פתרון.

החברים האלה – הבחורים והבחורות בקבוצות העבודה של הרשת הוכיחו זאת. כי הייתה שם מעבר לכל נכונות ראשונית לייצר משהו אחר. מציאות ללא מלחמות. מזרח תיכון חדש. ובגלל הנכונות נבנתה החברות. היא התחילה מהמקומות שכן אפשר להתחבר: מאהבה למוסיקה, להופעות, מאהבה לטבע ולמדבר, לצחוק, להופעות ולאוכל טוב.

ואל תטעו כי התמונה לא וורודה. כל אחד ואחת הגיע עם המטען שלו: הסבא הירדני שגורש מיפו ועץ התפוזים הננסי איתו, הדוד מדרום הארץ שנרצח על ידי מחבלים בעת שנסע הביתה באוטובוס מלא אמהות, עיתונאית פלשתינאית מבריקה שאביה חוסל על ידי צהל כי היה מראשי שונאי ישראל וארגן פיגועים… קצרה היריעה מלהכיל. היו שם הרבה סיפורים. הרבה נקודות קשות. אבל היה רצון. וכשיש רצון – יש עם מי לדבר. וכשיש עם מי לדבר – יש על מה לדבר.

 

כנס רשת המנהיגות הצעירה - שארם אל שייך

 

בכל מקרה, קצת נסחפתי עם האנקדוטה שנהפכה לסיפור, כי הסיפור הוא בעצם הרי על כתיבתו של אותו פרויקט ועל רגע הזוי שקרה לי פעמיים ברצף והתרחש לפני שנים באותו חדר במרכז פרס לשלום… זוכרים?
אז גם אז, בעת כתיבת הפרויקט על זכות השיבה לפליטים, ישבתי מול מחשב וכתבתי. כתבתי וכתבתי וכתבתי וכתבתי. ופתאום הפסקת חשמל – והמחשב כבה. וכל הכתוב נעלם ואיננו עוד. לעולם לא אשכח: הייתי צריכה להתחיל הכל מההתחלה.

היה שם לקח והיה שם שיעור. ולכן הפעם – אחרי שתי תזכורות ללקח משנים עברו, התיישבתי סוף סוף מול מחשב. כתבתי וכתבתי וכתבתי וכתבתי. ולרגע שמרתי את הקובץ ושוב כתבתי וכתבתי וכתבתי וכתבתי.

והרי עיקר הדברים:

1. בצעירותי, אבא שלי נהג לאמר “חמור לומד ברגלים”. ואני אומרת אם אנחנו רוצים לקבל תוצאה אחרת כדאי שנשנה משהו במה שאנחנו עושים עד כה.. כי מן הסתם – הוא לא עובד! 

אם אנחנו רואים שהתקשורת בעולם, ובאוסטרליה בפרט מציגה לאנשים, לחברים שלנו מבית הספר, להורים של הילדים שלנו, שחיים פה בבועה – תמונת מציאות בעייתית ומעוותת זו חובתינו לשנות את עתידנו ולקחת אחריות. כולנו. בישראל ומחוצה לה. כל אדם ואדם באשר הוא – אנחנו שגרירים. כולנו. שגרירים של אנשים. של בני אדם. 

האמת העצובה והיא באמת עצובה – אבל חייבת להאמר, שיש חמאס ומי שעומד מאחוריו. והוא לא ינוח ולא ינום עד שימחק את ישראל מהמפה. ואם אפשר בדרך, יעלים גם את כל היהודים על פני כדור הארץ. והוא חכם. החמאס. הוא מתבצר לו בעזה. עמוק בתוך העם הפלשתיאני, ששבע ועייף מלשלם מחיר במלחמות – ומחרחר ומחנך לשינאה. ועוד… מאיים על חייהם – בשנאה. אסטרטגיה שלמה המנצלת עובדה פשוטה, שבמדינת ישראל מונעים מאהבה. אהבת החיים. הערך לחיים. אהבה – האהבה שיש בישראלים. בצה”ל ובאנשים. בא החמאס ומנצל לרעה תכונה אנושית נעלה ובאותה עת בסיסית – ששמה חמלה.

בא החמאס שיודע (ואולי עוד יופתע) שבחיים לא יקום ראש ממשלה ישראלי בהסכמת קבינט ו”יוריד טיל שימחק את עזה”. מעשה שכל ראש ממשלה אחראי בעולם המודרני הגדול והחזק הזה שלנו – היה עושה. כי אם פוטין, אובמה, או ראש ממשלת אוסטרליה למשל, היו עומדים בסיטואציה שהיתה להם עיר שממנה היו מופגזים כל תושבי המדינה שלהם, תוך דקות היו מרימים צבא מטוסים לאויר שהיה מוחק בין רגע את העיר מעל פני האדמה, עם איזה טיל אחד או שניים.

אבל אנחנו לא. כי אנחנו מעטים. כולנו מכירים את כולנו. וזה אישי. קטנים וקרובים ואינטימיים, שמכירים את האובדן מקרוב. ולא משנה אם את אמא ערביה או ישראלית, לאבד בן זה לא נתפס. וישראל קטנה ואיבדה המונים מבניה. ואנחנו מכירים את המוות מקרוב ולא רוצים בו. לא לנו ולא לאחרים.

11 שנה אני חיה מחוץ לישראל (עוד הפתעה… חולמת החלומות ומזרח תיכון חדש עזבה את ארץ הקודש. הכיצד? בפעם אחרת) ואני חייבת לציין שלפי התקשורת בעולם – לפחות למתבונן מאוסטרליה – העולם מרגיש כאילו מישהו שם מכוון מגבוה הנצחת מציאות לא אמיתית שאין מצב שתשתנה. המומה, מאוכזבת, ובעותה עת נפעמת מכוחם של המיתוג, המדיה ופרסום והשפעתם הקיצונית על דעת הקהל העולמית באופן רחב ובהכללה גורפת.

המומה מזה שאדם חביב פה בבריכה המקומית, מוצא לנכון לשוחח עימי במהלך 50 הבריכות ששחה, וכשאני עונה לו שאני ישראלית (והוא יווני חמוד בשנות השישים לחייו), הוא אומר לי משהו בנוסח “היו 7 הורגים בישראל ולמעלה מ200 בעזה..” ומביט בי במבט שאינו משתמע לשתי פנים. והוא בכלל לא מבין. שלא באשמתו – אין לו מושג. כי זה מה שאמרו בחדשות. או כתבו בעיתונים. מבחינתו, בסופו של יום מדינת ישראל רוצחת אנשים חפים מפשע בדם קר. נקודה. ו”להם היו 200 ומשהו הרוגים” ולכם” רק 7″. “ואיפה הצדק. וזהו” . וזה כואב לשמוע.

כואב כי לאותו יווני חביב בן ה 60 כמו להמוני אחרים, אין מושג שיש ישראלים, ויש פלשתנאים, ובאמצע יש חמאס. איסלם קיצוני. לא יודעת איך תקראו לזה. אלה שרוצים ל”מחוק את האויב הציוני מעל פני האדמה”

2.  שלא כמו אבא שלי שהמשיל בחמורים, אמא שלי אהבה להתעסק בכוסות. והיא תמיד לימדה אותי כילדה להסתכל על הכוס המלאה. אז, אומנם זה כואב לשמוע את הדברים שאמר האיש החביב, אולם באותה עת זה מעצים. אני אסביר. 

קחו את המילה DRAG והפעם תסתכלו עליה מהמקום הבא: Dream – Realise – Act – Grow:  ברור לכולנו כי המפתח לשינוי (Grow) טמון בעשייה (Act)

PROaction

והמסקנות:

1. במישור האישי, אם הבנתי שיש לי מה לאמר – כדאי שאעשה עם זה משהו.

2. במישור הכולל , אם כולנו הבנו שיש בעיה בתודעה הבינלאומית – אז כדאי שכולנו נתחיל לעשות משהו בנידון לפני שנהפוך שוב לחלק ממסע הסברה בתוכנית של כוללת. ואם כל אחד מאיתנו יעשה משהו קטן – כולנו – נעשה משהו גדול. 

3. מיתוג, פרסום ומדיה – זה מקצוע לכל דבר. מי שאשף בו – מגיע רחוק ומצליח לחולל מהפכות בכל התחומים. לטוב ולרע – הרסני. ככל שעוברים הימים, אני צופה ביותר ויותר שידורים וסיקורים מכל רשתות הטלויזיה השונות ברחבי העולם. ואני המומה. יותר ויותר – כי התמונה הגדולה המועברת לציבור – היא עגומה ומסוכנת ביותר. מרגיש כמו איזה דהז’וו הסטורי לאירופה של שנות ה 30. מרגיש כאילו מישהו היה סטודנט מעולה להסטוריה: המורה היה אמן מיתוג ותקשורת בשם ג’וזף גבלס. למי שלא מכיר (חור קל בהשכלה אבל למדתי בגילי המתקדם שלא לשפוט. ..)  שיקיש בגוגל ויבדוק. במשפט  אחד סתם כדי לסבר את האוזן – מנהל הקמפיין הנאצי והמוציא לפועל של הרייך השלישי, שר התעמולה וראש משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם. הסטודנט השקדן הוא החמאס ומי שמאחוריו שהולך ומיישם שיעור אחרי שיעור. והוא לא יפסיק חברים אל תטעו, עד שתצלח המשימה ומדינת ישראל תמחק לה מהעולם.

4. החוק הראשון בשיווק מוצר, רעיון או אדם – הוא שינוי התפישה של העולם כלפיו. ככה זה עובד. תחשבו על זה לרגע – זה אף פעם לא רק המוצר. זו התפישה על המוצר. זו לא רק האיכות או הערך המוסף, זו התפישה. זו הדרך שבא אנשים רואים, מרגישים וחשים כלפי המוצר. מה שבעצם אני אומרת אנשים יקרים הוא שיש לנו תפקיד לעזור לשנות את התפישה. 

perception

5. עד שהפוליטיקאים יסתדרו להם שם בעולם ויבינו מי באמת האויב הגדול של העולם הזה, עד אז – אנחנו נעשה את שלנו. מי בישראל ומי מסביב לה – תפיצו את השמועה. שתפו חברים. משפחה. עיתונים. כתבו בקהילה שלכם. במקומונים. תעשו את מה שהם עושים. כל אחד בקטן שלו – אין לכם מושג כמה כוח יש לנו יחד!

אני בחרתי שלא לגור בישראל ואני שלמה עם ההחלטה הזו. אבל באותה עת אני ישראלית. אוהבת. אכפתית ומאוד מאוד גאה. וכישראלית שבחרה שלא לגור בישראל, אני מגישה אחריות. זה החלק הזה שבי עם הכוס המלאה – אני בוחרת שלא להשאר אדישה לשואה פוטנציאלית שניה ומהשכונה הקטנה והפסטורלית הזו בפאתי מלבורן, קוראת לכולם, באשר אתם בעולם – בואו נצא למסע הסברה עולמי למען ישראל כי האמת חייבת לצאת לאור. 

לא יודעת מה איתכם.. אבל לי… יש צמרמורת.

זהו. סיימתי.

מה שהיה צריך להאמר – נאמר.

תודה על ההקשבה.  מקרב לב.

****

הפינה האישית…

  • כצי… הטור מוקדש בהרבה גם לך אולי תבין אותי סופסוף.
  • מוקדש גם לכל אותם חברי ב YLN שמטעמים מובנים הם נטולי השם, מירדן, מצרים, מעזה, רמאללה, מרוקו, ישראל – והעולם כולו באשר אתם. ביננו אנחנו יודעים מצוין – שאפשר גם אחרת. אנחנו יודעים שספרייט יכול להיות גם ג’ין וטוניק. ושאת עץ התפוזים הננסי, אפשר אם רק רוצים, להביא מישראל – עד לעמאן, ולשתול אותו בחצר הבית של הסבא שגורש מיפו במלחמת העצמאות.
    אם רק רוצים…

אז נכון –  אפשר גם אחרת,  אבל בינתיים צריך להסביר והאמת על מה שקורה צריכה לצאת לאור.

לינקים עם פוסטים הסברתיים תוכלו למצוא בדף הפייסבוק שלי.

 

בבקשה מכולם –

  • הגישה תמיד – Balance and moderation
  • להיות נקיים מאלימות. להצמד לעובדות.
  • להפנות לגורם שלישי
  • ולהרבות בשאילת שאלות.
  • יש לנו קלאס ורמה. אנחנו מליגה אחרתלא בליגה שלהם.
  • תזכרו   Integrity is everything!

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

ענת אלוני

יועצת בעלת משרד פרסום בוטיק המתמחה בקידום אנשים, מוצרים ומיתוג עסקים. למעלה מעשור, מעורבת ופעילה בעשייה בקרב הקהילה הישראלית. ייעצה בעבר למרכז הישראלי במלבורן, ערוץ הטלווזיה הישראלי באוסטרליה ”My Israel” , פעלה בעיתון הישראלי באוסטרליה בשנותיו הראשונות, וכיום אף מעורבת באתר באספקטים שונים. "מרגישה שבניתי לי חיים מקסימים ואוהבת את מה שאני עושה אבל באותה עת, זוכרת בדיוק איך היו לי השנים הראשונות. בכמה אתגרים ניתקלתי וכמה שאלות היו לי... אני כותבת באתר, חברת מערכת ועורכת, פועלת ועושה למען קידומו בקרב הקהילה הישראלית באוסטרליה ומחוצה לה, ומרכזת את נושא הפרסום באתר. מאושרת שנתנה לי הזכות לקחת חלק ביצירת משהו חדש עבור אחרים שהיה כה חסר, ומברכת על שיש לי מקום לתרום מכישורי בתחומים שבהם אני עוסקת." דוא”ל alonianat@gmail.com טל: 335 227 0421 (למתקשרים מחוץ לאוסטרליה 335 227 421 61 + )

מספר פוסטים : 36

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה