• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

יום העצמאות: חוויה דרכונית לקראת ביקור בארץ

יום העצמאות: חוויה דרכונית לקראת ביקור בארץ

לרגל יום ההולדת של ישראל קיבלתי מתנה – דרכון אוסטרלי. בשדה”ת בן גוריון כבר ידאגו להבהיר לי – מהארץ יוצאים רק כישראלים

רצה הגורל, ודווקא ממש על סף יום העצמאות קיבלתי את הדרכון האוסטרלי שלי. בתום תהליך קצת ארוך ומייגע, כראוי לנפלאות הבירוקרטיה האוסטרלית, נשלח אלי בדואר רשום פספורט כחול וחדשני. מבין דפיו ניבט פרצופי הסרוק למשעי, נמחץ מרצון תחת הכריכה הקשיחה מעט כעדות לכניעתי-קבלתי בשמחה את התוספת החדשה לזהות המורכבת גם ככה שלי ושל משפחתי.

הדחיפות שהניעה אותי ממרבצי העצל להוציא דרכון נוגעת לנסיעה ממשמשת ובאה לישראל. יהיה זה ביקורי השני בארץ, אך שונה מאוד. בפעם הראשונה היה זה אחרי חודשים ספורים בלבד באוסטרליה, ולאחר ביקור ראשון של ההורים. אז, לפני חצי עשור, עוד הכל היה טרי. הרגשתי, או אולי רציתי להרגיש, שאני שונה, תייר בארצי שלי. אוסטרליה הילכה עלי קסם ללא רבב באותם ימים, ובהתרגשות סיפרתי לכל מי שהיה מוכן להקשיב על נפלאותיה. חילקתי בכל מקום קואלות מיניאטוריות שרכשתי במיטב שני הדולרים שלי בחנות “הכל בשני דולר” בעיר. חיפשתי היכן שביקרתי בישראל את הצידוק, החיזוק וההסבר הטוב ביותר מדוע כאן היה לא הכי טוב, ושם יהיה טוב גם מחר. נהג המונית שהסיע אותי ברחבי תל אביב נפעם כשסיפרתי לו שאני גר במלבורן. בהתרגשות הפיח בפני את חלומו – להצטרף לחבר קרוב שכבר עבר למלבורן ועושה הון מעסק איכותי של שירותי ליווי. לא יכול להיות – סרבתי להאמין. לא ייתכן שזה חוקי, שזה אפשרי. כמה תמים ביקשתי להיות.

אז, לפני חמש שנים, נכנסתי עם דרכון ישראלי לשערי הארץ, ועם אותו דרכון ישראלי חבוט וחתום עד גדותיו גם עזבתי. הפעם זה יהיה שונה, או שאולי לא. שכן את אוסטרליה אעזוב תוך שימוש בדרכון האוסטרלי שלי, ואולי אף אשלוף אותו גם בשדה התעופה על שם בן גוריון. זה האחרון, מנהיג ציוני גדול ואבי האומה, ידע משהו על זהות ודרכים לחבר אותך לארץ ולמדינה. לא מן הנמנע שהוא מחכך ידיו בהנאה מהחוק המחייב כל ישראלי להציג את דרכונו הישראלי בלבד ברצותו לצאת את גבולות ארץ הקודש. וכך גם אני אדרש לאותו הליך.

המסר הוא ברור, ומכאן חוכמתו של שדה התעופה בן גוריון – אתה יכול להיכנס לישראל תחת איזו איצטלה ותחפושת שתרצה. אבל אתה תצא ממנה ישראלי דה-פקטו, הלכה למעשה. חתום ומנוי וגמור בחותמת רשמית שתנוסס בגאון בתוך המסמך הרשמי שמזהה אותך בעיני מי שעומד בפתח הכניסה. כי אפשר להוציא את הישראלי מארצו, אבל לא בלי דרכון ישראלי וחותמת, ואי אפשר להוציא את הארץ מתוך הישראלי גם אם יראה כי טוב בשדות זרים.

זה מכבר הפך הדרכון הזר, האירופי בדרך כלל, למטרה נכספת בקרב מגזרים רחבים בארץ. נישאים על אדי השואה האיומה, אין חשש לבעלי דור של הרבה אחרי להגיש בקשה לדרכון פולני. האבות המייסדים מתנועעים בעצבנות בקברם, אבל דרכון זר הוא מצרך חם ולוהט וכל הדרכים כשרות להשיגו. והנה אני, ואתם שכמותי, בארץ זבת חלב ווג’ימייט וקנגורו, אוחזים במקל בשתי קצותיו ובדרכונים משני סוגים. מושא לקנאה נהיינו, נקמה קטנה באותם ימי “נפולת של נמושות” שמוטב שימחקו מדפי ההיסטוריה.

לכאורה אין שום בעיה. אבל יש, לפחות בקטנה. לא פעם השתמשו במטאפורה של יחסי גבר ואישה לתיאור התחושות של מהגרים לארצותיהם החדשות ולמולדתם. “זה כמו אישה שניה, פילגש” טוענים, כאילו הארץ אליה היגרת היא גם שניה בהיררכיה, פחות טובה ומושא לקנאת הראשונה. אני חושב שהדוגמא הנכונה ביותר היא של הורה וילדיו. הילד הראשון שנולד (או הילדה) הוא נזר הבריאה, כתר היצירה – סובבים אותו כמו את חומות יריחו, מעלים אותו על נס בכל הזדמנות. הוא נערץ על הוריו, אלף תמונות של כל נזילה מהאף או החלפת חיתול. נסיך או נסיכה.

כשהאמא בהריון עם ילד שני יש לפעמים חששות – איך ניקשר לילד החדש? איך נרגיש כלפיו? האם אפשר להתעלות על האהבה שחשים בפעם הראשונה? אבל הכל פג כשהילד נולד והורים מוצאים עצמם נקשרים מחדש ובכל העוצמה, ואולי אפילו ביתר נינוחות. מרשים לעצמם להינות עוד פעם מתקופות הינקות והילדות המוקדמת, מרגישים שהם יודעים מה עושים וזורמים. כשמגיע שלישי ורביעי – נו, טוב. BEEN THERE, DONE THAT. אבל האהבה והקשר עדיין חזקים חזקים.

כך גם יחסי האישי בין ארצי למולדתי. הראשונה אינה אשתי והשניה אינה פילגש בגלגל. אני הילד הראשון של ישראל, והילד הבא בתור של אוסטרליה. האהבה הראשונה היא מיוחדת ועזה, אבל גם השניה גדולה וחמה. יש לנו ארץ נהדרת אחת, שם במזרח התיכון. נכון. אבל אני לא מסכים עם “אין לי ארץ אחרת”. יש לי, פה ליד ניו זילנד.

עוד כמה שבועות אגיע שוב לישראל. לא יודע מה יהיה הפעם. אבל כבר מת לגלות. כישראלים החיים כאן, ביום העצמאות באוסטרליה אפשר לעשות “על האש” בסגנון ישראלי ולידו גם “ברבי” מקומי.

חג עצמאות שמח.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 93

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה