• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

ישראלים בחו”ל ועתות משבר בארץ: מחשבות אישיות והצעה

ישראלים בחו”ל ועתות משבר בארץ: מחשבות אישיות והצעה

אירועים ביטחוניים בישראל מעוררים בי, כישראלי באוסטרליה, רצון להציל את המולדת, ומאידך פשוט לשתוק. יש אפשרות שלישית

היום היתה אמורה להתפרסם רשימה אחרת, כתבה חיובית וקלילה. אבל במהלך סוף השבוע אירוע חטיפת הנערים טרף לי קצת את הקלפים.

בעת כתיבת שורות אלו האירוע עודו בעיצומו. אין לי תובנות חדשות על המצב במזרח התיכון. אין לי דעות פוליטיות מוצקות לגבי כאן או כך. אני די משוכנע שכל ישראלי שחי בישראל ומחוצה לה שותף לתחושות הדאגה לגורל הנערים ולכעס כלפי מעשה אלימות של חטיפה.

יש לי, עם זאת, זוית מאוד צרה ופרטית על ההשלכות הכלליות של אירועים ביטחוניים בישראל על ההגירה ממנה. בין חוקרים מתנהל ויכוח על המשקל הנכון שיש לייחס למצב הביטחוני בארץ בהקשר לשיקולי מהגרים לחו”ל (עליו כתבתי בעבר כאן). הדמוגרף הישראלי החשוב, למשל, סרג’יו דלה-פרגולה, שם את עיקר הדגש על הנושא הכלכלי, בעוד איש מדעי המדינה, איאן לוסטיק, טוען בלהט שבעת תקופות של אי יציבות בטחונית בישראל, מספר המהגרים עולה וקצב ההגירה מואץ. דעתי האישית שאין להפריד בין השניים, ושבהחלט (לכל הפחות לגבי הישראלים באוסטרליה) מלחמה, או עימות, או תקופות של טרור, משפיעים על הכלכלה, וגם התבטאו תוך זמן קצר בגידול מספר המהגרים מישראל.

הייתי רוצה לרדת מהאולימפוס של האקדמיה, הנתונים והויכוחים בין “מומחים”. בימים מן אלה ובהקשרים הללו, אישית, עולות בתוכי שתי דמויות שונות, אולי אפילו סותרות. מצד אחד, כמו מספרי ההיסטוריה, מזנק בגאווה “הישראלי הלוחם” שבי שרוצה להציל את המולדת הישנה והטובה. אני קצת מקווה, ספק משלה עצמי, שאולי הייתי יכול לעזור משהו במצב שמתפתח בישראל מתוקף תפקידי (עתיק היומין) בצבא או באזרחות. אני קצת משחק ברעיון שמישהו יפיק תועלת מזה שאעלה על מטוס ראשון ואנחת בבן גוריון. אני משקר לעצמי, שמישהו בישראל חושב לעצמו: אם רק ההוא שחי עכשיו באוסטרליה היה כאן, אפשר היה לעשות משהו. זכורות לי התמונות של הישראלים הנוהרים לחזרה לארץ בעיתות מלחמה. מן הסתם הימים הללו חלפו – יש מספיק כוח לוחם (ואחר) מיומן בארץ; המיומנות של חלקינו כבר לא ממש רלוונטית ונשחקה לאורך השנים בחוץ. במטוסים לארץ כדאי להשאיר מקום למי שבאמת חיוני, כמו (אולי) הצעירים המטיילים אחרי צבא, עדיין טריים מהשירות.

מצד שני, חוזר ומגיח מהשאול “היורד” הבזוי. כן, אותו דחוי חברתי, “הנפולת” שחש רגשי אשם ובושה על העזיבה. זה לא שאני מזדהה איתו ועם תפיסת העולם ההיא, של פעם. ממש לא. אבל בזוית אחת בודדת ויחידה אני מוצא עצמי עם פחות יכולת להתווכח איתו: הדעה ש”ליורדים” אין זכות דיבור לגבי מה שמתרחש בישראל, ובוודאי בעיתות חירום.

ביום יום אני דוחה את התפיסה הזו בשאט נפש. אני מאלה הסבורים שיש לתת זכות הצבעה ואולי אף ייצוג מסוים בכנסת, צנוע, לישראלים החיים בחו”ל ומשלמים בה מיסים. ישנן כמה וכמה מדינות בעולם (דוגמת צרפת, איטליה וקרואטיה) המקיימות נוהג זה ומשריינות נציג לתפוצה הלאומית בפרלמנט. זאת ועוד, המהגרים החדשים של זמננו (ובעיקר אלו הישראלים) – הדיגיטליים והמחוברים באופן תדיר ורציף למתרחש בארץ המוצא – יודעים ומבינים היטב את הקורה במדינה שעזבו. אולי אפילו הם יכולים להוסיף זוית חדשה על האירועים שלא ניתן לראותה “מבפנים”.

ורק קצת, כשקורה אירוע ביטחוני במהלכו אנשים מאבדים חייהם או חירותם, אני חושב להשתתק. שכן אחד הדברים שמבדילים בינינו, המהגרים בארץ אחרת, לאלו החיים בישראל, היא רמת הסכנה. מי כמונו יודעים שהחיים בישראל הם מרתקים וחיוביים ולרוב – אינם מסוכנים. אבל בהשוואה למדינות “מערביות” אחרות, הרי שהם מסוכנים בהרבה. אנחנו מורגלים בחדשות “רעות” (ואולי אף צורכים אותן באובססיביות), מתעניינים בפוליטיקה. כמעט כולנו היינו בצבא, הכרנו מישהו שנפגע, או איבד מישהו. אפילו איבדנו בעצמנו בפיגועים, תאונות, טרור, מלחמות וכל מה שקורה בישראל בין אזרחי המדינה ואלו שמתנגדים לה.

עכשיו, במסגרת החיים מחוץ לישראל אנחנו – ובעיקר ילדינו – בטוחים בהרבה, לכאורה. כלומר, באופן יחסי. אינני טוען שאין סכנות, אלימות ושלל תופעות שליליות באוסטרליה. יש ועוד איך: פשיעה, סמים, שכרות, קיצוניות כזו או אחרת ואולי אף “האנטישמיות” שאיש לא יכול באמת לאמוד את היקפה (אם בכלל היא קיימת כאן). בחברה האוסטרלית ישנם רבים שאינם סבלניים למיעוטים, לבני דתות מסוימות, לאחר. התרבות האנגלו-סקסית השלטת רמסה ברגל גסה ואלימה, גזלה, שיקרה, דרסה והשמידה תרבות אחרת שהיתה כאן לפניה, שמכונה בשם המתנשא “הילידים”.

בכל זאת קיים ההקשר. להוציא מקרים נדירים (או שנויים במחלוקת) ישראלים אינם בסכנה באוסטרליה, ובטח לא באותה צורה והיקף כמו בישראל. יהודים כן מדווחים על חשיפה גבוהה יותר לתחושת סכנה, בשל סממנים ברורים שלהם כקבוצה אתנית-דתית ובתוך הקשרים מסוימים (למשל באוניברסיטה במסגרת התארגנויות של סטודנטים יהודיים, או בהפגנות למען ישראל). אבל ישראלים, לפי המדדים הידועים לי, חשים בטוחים מאוד באוסטרליה, בטח בהשוואה לישראל. אני לא מדבר בכלל על הילדים שלנו, השירות הצבאי ועוד – שהרי כאן ישנה לה בפינה תיבת פנדורה של ממש. יום אחד אפתח אותה, אבל לא עכשיו. לעת עתה, אסתפק באמירה שאין חולק עליה: אם יחיו כאן, הבנים והבנות שלנו לא יעמדו ברמת הסיכון של בני גילם, בצבא או במקומות אחרים.

אשתדל לסיים בנימה מעשית. אין לי עניין בויכוחים הישנים והחבוטים, לגבי הזכות להביע דעה על ישראל גם אם עוזבים אותה מבחירה (בהחלט יש לדעתי). בהיבט המצוצמם של “מקרי חירום” לאומיים: בטחוניים, כלכליים, חברתיים וכו’ אנחנו יכולים להתחיל ללמוד מהתפוצה האחות – זו היהודית. עבורם יסדה מדינת ישראל ערוצים קבועים וברורים (ובימים אלו שנויים במחלוקת, אבל לא אדון בזה כאן) להביע תמיכה בישראל, כולל בעיתות משבר. ברוב המכריע מדובר בהפגנות תמיכה, יחסי ציבור והשפעה על פוליטיקאים וגם בכסף רב שעובר מכאן לשם. בתוך הגופים המגייסים את הכסף הזה פעילים ישראלים רבים, מכאן ומשם.

אני מציע נתיב חדש. במסגרת ההתארגנות הגלובלית החדשה של התפוצה הישראלית, ייטב אם תעשה פניה לגופים הרלוונטיים בישראל לייסד ערוצי תרומה לישראל והבעת תמיכה בה בדרכים מגוונות, ערוצים המיועדים אך ורק לישראלים בחו”ל. לדוגמא כמה רעיונות בלתי בשלים שדורשים מחשבה ופיתוח: שירות מילואים כלשהו (למשל, בשגרירות או בקהילה היהודית) בן כמה ימים; סיוע לגופים ישראלים הפעילים כאן בייעוץ מקצועי או הקשרים אדמניסטרטיביים. אפשרות נוספת: ערוץ התרמת כספים ייעודי לקרן שחלקה הגדול יועבר לגוף שאינו שנוי במחלוקת בישראל, נניח ליחידות צבאיות מסוימות, וחלקו מהכספים בקרן ישוב לקהילה הישראלית בצורות שונות (למשל, תמיכה בעסקים ישראלים בתפוצה, חינוך ישראלי וכו’).

מי ירים את הכפפה, אם בכלל, עוד לא ברור. אבל שווה לחשוב על זה לטווח הארוך, גם כדרך לחזק את הקשר שלנו עם ישראל ובד בבד לשמור עלינו כקהילה אתנית בחו”ל.

 

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 92

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה