• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

ישראלים בתפוצות: דור המדבר – ללא אלוהים, ללא הורים וללא בית

ישראלים בתפוצות: דור המדבר – ללא אלוהים, ללא הורים וללא בית

האם אנו, ישראלים בתפוצות, נחזור למקורותינו, נסגור את המעגל, ונלמד מחדש להיות יהודים, או שניעלם בהדרגה לתוך העולם הלא יהודי?

מאמר דעה זה פורסם לראשונה באתר “שלום טורונטו” ומופיע כאן באישור

מאת: שרה דובנר 

“הם כולם יתומים… הם ניתקו עצמם משורשיהם והפנו את גבם להוריהם … ללא אלוהים, ללא הורים וללא בית … לאחר שאיבדו תרבות אחת, הם היו צריכים לבנות אחרת … התרחקנו מזהותנו הקודמת. בין לילה נעקרנו מאדמתה העשירה של תרבות הורינו, עשירה עם אלפי שנות היסטוריה”.

כשקראתי את ספרו החדש, מעורר המחשבה, של ארי שביט, “הארץ המובטחת שלי”, ותיאורו הציורי של המתיישבים שהגיעו לישראל משנות העשרים עד קום המדינה, לא יכולתי שלא להבחין בקווים מקבילים בין המתיישבים לביננו, ישראלים חילונים החיים בחו”ל . אינני טוענת שההתלהבות ותחושת השליחות שאפיינה את המתיישבים שוות ערך לזו של ישראלים המתגוררים מחוץ לישראל, אולם ניתן לזהות קוים משותפים בין שתי הקבוצות.

הקשר של ישראלים חילונים לדת או למורשת יהודית הוא בדרך כלל קשר חלש. אנחנו מפגינים חוסר עניין כלפי כל דבר שמזכיר לנו את הגולה האומללה, ומתמקדים, במקום זאת, בתרבות הישראלית המודרנית שלנו.

וכאן, בגולה, בדומה למתיישבים שהגיעו לישראל, אנו מוצאים את עצמנו ללא אלוהים, ללא הורים וללא בית. כמוהם, אנו מתמודדים עם דילמת הזהות, בין המנטליות הישראלית (החילונית) – אשר הפנתה את גבה לאלפי שנות מורשת יהודית עשירה, תרבות, חוכמה, רוחניות וחיי קהילה – לבין המנטליות ותרבות הגולה.

אולם, בניגוד למתיישבים של המאה ה -20 שאימצו את הזהות הישראלית החדשה בהתלהבות, ישראלים רבים בחו”ל מוצאים את עצמם ב’חלל זהותי’ ואלו הרוצים לרכוש זהות יהודית בגולה מתמודדים לעתים קרובות עם אתגרים לא פשוטים.

במקרים רבים, ישראלים חילונים איבדו קשר עם נכסיה הרוחניים של היהדות. שכחנו מאין באנו ,ומדוע אבותינו השתתפו במסע בן אלפי השנים בגולה לפני שהורינו וסבינו הגיעו לישראל.

גם בישראל יש הכרה גוברת בבורות זו ובהתנתקות מן היהדות. ” תכנית בארי” החדשה, המנוהלת על ידי מכון שלום הרטמן, בשיתוף עם משרד החינוך הישראלי, מיושמת ב-125 חטיבות ביניים ובתי ספר תיכונים חילוניים ברחבי הארץ, ומלמדת בני נוער ערכים יהודים, צדק חברתי, זהות, ידע ומסורת, כדי להמחיש להם כיצד ניתן לשלב את היהדות בחיי היומיום המודרניים.

ישראלים החיים מחוץ לישראל מגיעים בהדרגה להכרה כי ייתכן שהם צריכים להפוך לחלק מהתפוצה היהודית – זו שרבים מהוריהם וסביהם הפנו לה את גבם ואהבו לתעב – וזאת כדי שיוכלו לאמץ מחדש את תחושת השייכות והזהות.

עם זאת , קשה לנו, הישראלים, לדעת מאין להתחיל בפיתוח הזהות היהודית ‘החדשה’ שלנו. באמתחתנו משאבים פנימיים מוגבלים היכולים לסייע לנו להתחבר מחדש לתרבות, המורשת והגאווה היהודית. אנו, הדור הראשון החי מחוץ לישראל, משולים לדור המדבר. לימוד אורח החיים היהודי בגולה הוא לא אינסטינקט טבעי עבור רבים מאיתנו.

זהו אורח חיים ומנטליות שעלינו ללמוד, לעשות מאמץ להבין, על מנת להכיר ולהעריך את היופי והעושר העצום של המורשת והחוכמה היהודית. אנו חייבים לעשות זאת, אם לא למעננו, אז למען הדורות הבאים, למען ילדינו ונכדינו. אם לא נעשה את המאמץ הזה, ילדינו יגדלו חסרי זהות יהודית, או בעלי זהות חדשה שתשקף את הסביבה החילונית הלא-יהודית בתוכה הם חיים.

ככל שהבנה זו תתחזק, כל אחד מאיתנו יבחר בדרך המתאימה לו להתחבר ליהדות: לשלוח את ילדיו לבתי ספר יהודים ו/או ישראליים, לשלוח אותם למחנות קיץ יהודים, להשתתף או לרשום את ילדיו לחוגים הקשורים ליהדות, לחגוג חגים יהודים, לתמןך בקהילה היהודית דרך התנדבות ו/או תרומה לגורם/ארגון יהודי, או להצטרף לבתי כנסת. אך יותר מכל, עלינו לבחון מחדש את התפיסות המוטעות, את העוינות והבורות שלרבים מאיתנו, ישראלים חילונים, יש על היהדות ועל יהודי התפוצות.

עלינו להבטיח את העברת הלפיד, כפי שהועבר אלינו ולאבותינו במשך אלפי שנים. אם לא נראה את הדרך לילדינו, אם לא נשמש כמודל לחיקוי, אם לא נהיה מעורבים בקהילה ונראה שאכפת לנו ושאנו גאים במורשת היהודית שלנו, ובמורשת הישראלית שלנו, ילדינו לעולם לא ילמדו ויגדלו ללא זהות יהודית, וסביר מאוד להניח שיגדלו מחוץ ליהדות ויפלו אל תוך זרועותיה הפתוחות של החברה הרב תרבותית הקנדית.

אם חשוב לנו עתידם היהודי של ילדינו, ואם חשוב לנו המשכיותו של הסיפור המדהים של העם היהודי, עלינו לעשות מעשה כי אחרת לא ניתן לילדינו את ההזדמנות הנחוצה להם כדי לשמור על זהותם היהודית. בעוד שקל יותר לשמור על יהדותינו בישראל, דרושים מאמצים לשמרה בחברה החילונית בקנדה.

האם אנו, ישראלים בתפוצות, נחזור למקורותינו, נסגור את המעגל, ונלמד מחדש להיות יהודים, או שניעלם בהדרגה לתוך העולם הלא יהודי? חיים בישראל, גבו מאיתנו מחיר שכלל מלחמות, שירות צבאי, בידוד, ומסים גבוהים. בדומה לכך, גם לחיים כיהודי מחוץ לישראל יש מחיר – מחיר שאני סבורה ששווה בהחלט לשלם למען ילדינו, למען ישראל, ולמען העם היהודי.

שרה דובנר – חברה בוועדה המייעצת של בית הספר הישראלי בטורונטו “כחול לבן”, וראש התכנית לזהות ישראלית, תכנית המפגש, מרכז שוורץ/רייזמן והפדרציה היהודית בטורונטו. כמו כן היא חברת דירקטוריון בטננבאום צ’אט.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 188

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה