• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

כבוד לישראלים באוסטרליה – עיטור OAM לדליה אילון סינקלר

כבוד לישראלים באוסטרליה – עיטור OAM לדליה אילון סינקלר

ברכות חמות לכבוד הענקת העיטור הגבוה של ממשלת אוסטרליה לדליה – פעילה קהילתית רבת פעלים, עתונאית ואמנית

חדשות נהדרות וכבוד לישראלים החיים באוסטרליה – לדליה אילון סינקלר מסידני יוענק היום (שני, ה-10 ביוני 2013) תואר (Medal of the Order of Australia (OAM, אחד מתארי הכבוד הגבוהים שמעניקה אוסטרליה ליחידים. מדי שנה, ביום הולדתה של המלכה, מוענקים לקומץ אוסטרלים נבחרים אותות כבוד אלו. הפעם תהיה בין מקבלי התואר גם ישראלית משלנו.

דליה  אילון סינקלר היא דמות רבת פעלים בקהילה הישראלית, היהודית והרחבה בסידני – אמנית ויוצרת, פעילה קהילתית, עתונאית ושדרנית רדיו ומי שתרמה רבות מאוד ליחסים בין יהודים וישראלים באוסטרליה.

בתשובה לפניית אוסראלים, כותבת דליה על חייה ופעילותה:

רקע אישי: הורי היו ניצולי מחנות ריכוז כולל אושוויץ וברגן בלזן שם איבדו משפחות, שם גם נפגשו, שוחררו, והגיעו ארצה באניית המעפילים תל-חי ב 1946 במטרה להקים משפחה במדינה שבדרך. למרות הקשיים של שיקום והסתגלות היו פעילים בעשייה ובהגנה על הבית מבפנים החוצה.

 Celebrating Israel 2007 -Launch of Israel 60thנולדתי מספר ימים לפני הכרזת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בכ”ט נובמבר 1947, ארוע שחשיבותו ההיסטורית זכה להכרה עשרות שנים מאוחר יותר ותפס תאוצה באוסטרליה בעקבות יוזמה אישית שלי “חוגגים ישראל” במסגרת ארגון הנשים היהודיות באוסטרליה, (National Council of Jewish Women of Australia (NCJWA.

בארץ התחנכתי על מסורת, על אומנות ועל נתינה לקהילה. ההורים השרישו בי את השאיפה לצדק, לשוויון ולצדקה ולחמדו אותי שיש לשאוף למעשה טוב בכל יום, ובהיותי בת תשע כבר עזרתי לאימי בפעולות ההתנדבות שלה במסגרת ארגון שתלם לילדים נכים שלימים הפך לארגון “אילן” הידוע. בחופשת הקיץ של התיכון התנדבתי לעזור בגן הילדים של אילן. ומאילן ועד לאוניברסיטת בר אילן עברתי כיברת דרך ועד לגן יבנה, ושם הועסקתי בהנחיית נוער בעייתי באמצעות באומנות. באוניברסיטה למדתי אנגלית וחינוך. פרשתי מהלימודים אחרי שנשאתי והמשכתי ללמד בבית ספר אזורי במשמר אילון.

בעקבות קרובי משפחה הגעתי לאוסטרליה על סף פרוץ מלחמת יום כיפור ביולי 1973 עם המשפחה הצעירה שלי, אתי היתה בת שלוש ותשעה חודשים ואמיר היה בן שנתיים פלוס. הרגשנו כל כך רחוקים פיזית אך מעורבים בכל מה שקורה בארץ. כמו כל הישראלים עברנו גם אנחנו תקופת הסתגלות מחד וגעגועים ארצה ולמשפחה מאידך. אחרי תקופה של ‘לשבת על המזוודות’,  התחלנו בהדרגה ליצור לנו אורח חיים של עבודה, ילדים וחברים.

המפנה הגדול בחיי היה עם הקמת המועדון הישראלי בסידני ב- 1981 שהיה כבית שני לישראלים המתגוררים בסידני ושם נפגשנו לחגים, הרצאות ועוד. כאן פעלתי רבות בהפקת ארועים והקמתי את החוג לריקודי עם ישראלים. מספר המעגלים הלך וגדל במהירות מסחררת ומבנין הפולק סנטר עברנו למועדון “הכח” שם צמחנו והפכנו למרכז שמשך  אליו ישראלים מסידני והסביבה וגם מטיילים ואחרים. להקת ריקודי העם שהקמנו ייצגה את ישראל והקהילה בפסטיבלים שונים ואף זכתה למקום שלישי בתחרות של ריקודי עמים בבנין האופרה בשנת 1986. בעקבות ההצלחה הרבה הוזמנו בפעם הראשונה להופיע בארוע של חגיגות ה 40 למדינת ישראל שהופק עי הקהילה היהודית ב1987.

לשידורים במסגרת השעה היהודית הגעתי בעקבות הפעילות שלי במועדון בשנת 1982 ובאותה שנה גם נתקבלתי למשרה של מנהלת משרד בארגון הנשים היהודיות בסידני. החיבור המיידי שלי עם החברות בארגון  היה בעקבות “אילן” שהיה והינו אחד הפרויקטים החשובים שאנו תומכים בו. הרגשתי שאכן הגעתי הביתה. מצע פעילות הארגון שכלל תמיכה בישראל, בקהילה היהודית באוסטרליה ובקהילה הרחבה באוסטרליה התאים לי במיוחד שהרי אני ישראלית המתגוררת באוסטרליה הפעילה בקהילה הישראלית והיהודית כאן.

התקבלתי בחום לקהילה היהודית, מכל מלמדי השכלתי והתחלתי לפתח תכניות שונות וארועים במסגרת העבודה. הקמתי את קבוצת “הילה”, שהיתה מורכבת בעיקר מישראליות ונשים הנשואות לישראלים, והתחלנו בפעולות התרמה לפרויקטים השונים באמצעות ארועים מרשימים במיוחד. כסיימתי את המשרה שלי בארגון המשכתי לפעול כמתנדבת ונבחרתי ליושבת ראש ההסברה לישראל באוסטרליה,  ארגנתי ולויתי שני טיולים לביקור הפרויקטים בישראל.

שנת 1986 היתה  שנה של תהפוכות בחיי. אני התגרשתי ובתי אתי סיימה את התיכון והחליטה להתגייס לצה”ל. במקביל למשרות שעבדתי בנוסף לרדיו הייתי פעילה במועדון וכן בארגונים Dalia Pink Sundayיהודים אחרים בסידני. זו גם השנה שבעקבות בקשה של  גורמים מודאגים בקהילה היהודית ובאישור הנהלת הרדיו לעשות כתבה על נוצרים אוהבי ישראל בגולד קוסט. הביקור היה התחלה של מערכת חברות נפלאה ובמהלך השנים עזרתי לשיפור היחסים בין הצדדים והיום הקהילה מזמינה את אוהדי ותומכי ישראל הנוצרים לכל הארועים החשובים.

ב1990 עברתי לבריסבן ושם במקביל לעבודה המשכתי בפעילות הציבורית בקהילה היהודית והקמתי את השידורים לקהילה היהודית בקווינסלנד במסגרת התחנה האתנית.

בשנת 1992 חזרתי לישראל לתקופה של עשר שנים במהלכם למדתי באוניברסיטת תל אביב עיתונאות ולאחר מכן בבית ספר לאומנות הציור “הסטודיו” ברעננה. עם סיום הלימודים באוניבסיטה הפקתי כתבות לטלויזיה הקהילתית ברעננה ולתכנית של דוברי אנגלית עזרהויזיון. לימדתי אנגלית במרכזים קהילתיים וגם לימדתי הפקות טלויזיה. ב 1997 הפקתי סרט על משפחה שאיבדה בת בפיגוע הטרור באפרופו בתל אביב. הסרט הוקרן רבות בישראל ופתח את שידורי יום הזכרון.  יותר מאוחר ביחד עם אמא של ענת רוזן ז”ל הקמנו את “ארגון נשים לשלום ע”ש ענת” לנשים ישראליות (יהודים,ערבים ודרוזים) וגם לנשים מהשטחים שנפגשו להפעלות שונות לקרוב לבבות במטרה לתרום לשלום באזור.

בשובי לאוסטרליה בשנת 2002 חזרתי לפעילות במסגרת ארגון הנשים היהודיות באוסטרליה ושוב לתפקיד יו”ר הסברה לישראל. את הארוע “עובדים לקראת שלום”  בהשתתפות ברי אופרל, להיום ראש ממשלת NSW. הפקתי בשנת 2004 ומאוחר יותר את הארוע הראשון של “חוגגים ישראל” לציון כ”ט בנובמבר שהפך לארוע שנתי באוסטרליה. בנובמבר 2006 חגיגות עשור השישים של ישראל הושקו באוסטלריה בארוע זה, בהשתתפות שר החוץ האוסטרלי, השגריר הישראלי וראש האופוזיציה, ברי אופרל.

“חגיגות ישראל” ב-2009 הוקדש לערב הוקרה  לדוק הרברט אווט ז”ל האוסטרלי, שבשנת 1947, כתב את ‘תכנית ההפרדה’  של האו”ם, שנתנה גושפנקא להקמת מדינת ישראל.  באמצעות IMG_6449הארוע השנתי למדו רבים על הקשר ההסטורי המיוחד שיש לישראל ואוסטרליה, הידק את  תחושת המחויבות זה לזה והוסיף לקשרים הטובים בין ישראל ואוסטרליה. שר המשפטים האוסטרלי שהיה אורח הכבוד ראה את הסרט שהפקתי לארוע והודה לי על כך שלמד מתוכו.

 ביוני 2007 נבחרתי לנשיאת ארגון הנשים היהודיות ב-NSW ומיד התחלתי בדיונים עם חברות ההנהלה להעלת התדמית וברור היה שזאת ניתן לעשות ע”י יוזמות ויישום תכניות העונות לדרישות בקהילה היהודית והרחבה.

ביולי 2008  שוב הועלתה הזדמנות להסברה על ישראל והיהדות, במסגרת יום הנוער הבינלאומי של הקהילה הקתולית שהתקיים בפעם הראשונה באזור אוסטרלאסיה. בעוד כולם נרגשים באוסטרליה מביקור עתידי של האפפיור, מאחורי הקלעים היתה פעילות קדחנית להכנת תכניות למאות אלפי בני נוער שיגיעו לסידני לחגיגות. יחד עם מספר מצומצם של חברי הקהילה היהודית הוזמנו לדון במה ניתן להציע. כנשיאת ארגון הנשים היהודיות בסידני ומתוך נסיון הבנתי שאם רוצים ליצור הרמוניה בין העמים- מוסיקה, ריקודים ושירה הם התשובה. התרגשתי במיוחד כשהגיעו לסדנאות מעל 120 נערים ונערות קתוליים מכל קצוות העולם ללמוד ולרקוד ריקודים ישראלים ושירים ישראלים.

כשפנתה אלי לאה גלעד, שהגיע מהארץ, ובקשה להציג בפני את החלום שלה להביא את תכנית “אם לאם” מישראל לאוסטרליה חיבקתי אותה ואמרתי –” אלוהים שלח אותך אלי” ולאחר התאמת התכנית לאוסטרליה גייסנו מתנדבות ובמרץ 2008  יצאנו לדרך. לאה היתה לרכזת והמנחה של התכנית. הביקוש הולך וגדל ויותר מ200 אמהות שרובן עולות חדשות מכל קצווי העולם, מאירן ועד שוודיה, נהנו מהתמיכה שהקלה את חבלי הההסתגלות לתפקיד האם. הצלחת התכנית זכתה לתגובה במכתב ברכה ששלחה ראש ממשלת אוסטרליה לועידה של ארגון הנשים ב2011.

זכיתי ליזום ולהיות מעורבת בהקמת מספר פרויקטים וארגונים וביניהם ארגון האמנים היהודים ב-NSW, ארועים שנתיים “שבוע וורוד בוולארה” ו”יום ראשון וורוד” להסברה ותמיכה בנשים חולות סרטן השד.

במסגרת התפקידים השונים הייתי חברת הנהלה של ארגונים אחרים והיה לי הכבוד לפגוש אנשים אחרים שכמוני תורמים לעשייה הציבורית באוסטרליה. זכיתי לפרסים יוקרתיים בעבר ועיטור הכבוד שקיבלתי היום הוא המכובד מכולם.

 אני נרגשת מהכבוד וההכרה במפעל החיים שלי ורואה ומוקירה את הזכות שניתנה לי להמשיך בנתיבם של הורי שלשמור על הבית זה לא רק בין קירות הבית שלי אלא הרבה מעבר לכך. אני מודה לקהילה הישראלית והיהודית באוסטרליה שחיבקה אותי ואיפשרה לי להיות מעורבת בעשייה, לגדול ולהיות האישה שאני – זו שיוזמת, מארגנת תכניות וארועים, מלמדת לקבל את האחר ושיש דרך אחרת, זו שעוזרת להתמודד עם אתגרים, לקשר בין קהילות ותרבויות, לחזק את החלשים, לשמור על זכויות ושוויון –להבטיח עתיד טוב יותר לדורות הבאים בישראל ובאוסטרליה.

 כגודל הנתינה כך גם גודל המתנה – אם אני נפגשת במתנדב מאושר מכך שעזר לאחר, בילדים שמוכנים לתרום ולהתרים, באנשים קשישים שמגיעים למשרד לעזור, במתנדבת שתומכת באם ללא משפחה טרם שילדה ולאחר הלידה ועוזרת לבנות את הבטחון שלה, באישה שחולה בסרטן שברק בעיניה לאור התמיכה והההבנה, ועוד הרשומה ארוכה – זכיתי.

 הזכיה בתואר היא ההכרה הרשמית במפעל החיים שלי ואני שמחה להצטרף לרשימת מכובדים שזכו בכבוד זה שבהחלט אין לזלזל בו. לכשעצמי אני מאושרת שזכיתי להיות הבן אדם שאני. Transcultural succot at NCJWA NSW copyהדרך לא תמיד טבולה באור ובהחלט יש עליות וירידות אבל כל זמן שהמטרה נעלה ממני, זכיתי.

 הדרך אמנם  לא היתה קלה אבל בזכות הפעילות המקבילה שלי במועדון הישראלי, ברדיו היהודי ובקהילה היהודית באוסטרליה, הצלחתי להוכיח לנציגי ישראל ולקהילה היהודית שאפשר גם אחרת. ממצב של “לא מתראיין ברדיו של הישראלים באוסטרליה” ועד כאן עברנו תהפוכות.

זכיתי לראות שינוי חד בהתייחסות לישראלים שעברו ממעמד של ‘יורדים’ ו’נפולי נמושות’ להכרה והבנה שהם גם בני אדם וגם להם, כמו לכל יהודי שבוחר להגר לאוסטרליה,  הזכות לעזוב את ארץ מוצאם ולנסות חיים אחרים.

הישראלים באוסטרליה בהחלט מתבודדים אבל היום, זה לדעתי, מתוך בחירה. אנחנו לא שונים מכל קהילה אחרת באוסטרליה. הקהילה היהודית היא קהילה קטנה ודומיננתית באוסטרליה, מקושרת ומתוקשרת ויש לזכור שאנחנו, הישראלים, חלק בלתי נפרד ממנה.

היום בעולם שהפך ל’כפר גלובלי’ שמתוקשר באופן מיידי צריך רק רצון למצוא רעיון להגשים חלום. גשרים לא נבנים ביום אחד אלא בפעילות מצטברת ואני תקווה שבמפעל החיים שלי הצלחתי לסלול את הדרך לישראלים אחרים הרוצים לבנות ולהבנות באשר הם.

לא ניתן לעסוק בעשייה ציבורית לבד ואני מודה לכל חברי הארגונים השונים שבמסגרתם פעלתי על ההזדמנות ללמוד וללמד, לתת ולקבל ולפעול כך שהדורות הבאים אחרינו יזכו בעולם טוב יותר.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 93

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה