• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

כשהעומס עולה

כשהעומס עולה

כשהגוף כבר מפורק, כבר לא רצים עם הגוף אלא עם הראש. וגם על חוויות ספורט מהילדות בישראל ומאוסטרליה עכשיו

 

פורסם לראשונה בבלוג של ערן לנדה ומופיע כאן באישור

הנחיתה בחורף לפני כמעט שמונה חודשים הביאה את הריצה שלי לפסגות חדשות. שיפרתי פעמיים את תוצאת חצי המרתון שלי ורצתי 5000 נהדר על המסלול. איפשהו לאחר מכן חוויתי ירידה בכושר והמהירות שלי נפגעה. החלטתי לטפל בזה מהשורש ולעבוד בצורה יסודית על אימונים ומדדים כדי להגיע למרתון מוצלח בהמשך השנה. עונת המסלול היתה חלשה בהרבה ממה שציפיתי ומצאתי עצמי נאבק בקצבים שאמורים להיות טבעיים עבורי. עם זאת, בשבועות האחרונים הרגשתי שאני חוזר לתלם והחלטתי להירשם למרוץ 5000 נוסף לציון סוף עונת המסלול. קדמו למרוץ שבועות עמוסים ושבוע המרוץ עצמו יועד להיות מעל 100 ק”מ. הרגשתי שיש סיכוי להפתיע. ניצלתי את הצעתו של ג’וליאן, שגם בתקופה דלת אימונים כמו שהוא עובר בשנה האחרונה, עדיין משאיר לי אבק בריצות המשותפות, והוא נרשם כדי להכתיב לי קצב. 18:20 דקות יהיה שיא אישי נהדר חשבתי לעצמי.

איצטדיון לייקסייד בשקיעה

יום המרוץ היה חם וכשהגעתי לאיצטדיון לייקסייד באלברט פארק עדיין הטמפרטורה עדיין היתה עשרים ושש עם שקיעה נהדרת שהייתי חייב לצלם. אז די חם, אבל אין רוח. ג’וליאן הגיע ויצאנו לחימום על שפת האגם. שובצתי למקצה בו הייתי הרץ עם התוצאה הכי איטית, אבל זה לא ממש הפריע לי מכיוון שידעתי שאני רק מכוון לרדוף אחרי מישהו אחד. יצאנו לדרך ושמרנו על קצב אחיד במשך תשע וחצי הקפות, אבל עם שלוש הקפות לסיום הרגשתי שאני נחלש. “רק למשוך עוד קצת” אמרתי לעצמי ובלמתי מעט את ההדרדרות עם הקפה אחת לסיום. אלו הרגעים האהובים עלי, המאני טיים. הקפה אחת לסיום, חמש מאות מטרים אחרונים במרוץ כביש, החזרה האחרונה באימון אינטרבלים מפרך… כשהגוף כבר מפורק, אבל אני יודע שזה לא משנה כי הסוף כבר קרוב ואת החלק הזה כבר לא רצים עם הגוף אלא עם הראש. זה קל לוותר, להאט, להתעייף, אבל כאן החוזק המנטלי נבחן ובשביל הרגע הזה באתי. הקפה אחרונה שבה עקפתי שניים מהרצים האחרים ורצתי מהר ביותר מעשר שניות מהקפה ממוצעת והתוצאה – שיא אישי של שש שניות 18:16.53 שסוגר לי עם חיוך עונת מסלול חלשה ושם חותמת רשמית: I’m back baby!

ג’וליאן (בכחול) מכתיב לי קצב

 

בדרך למגרש

יש משהו בדרך הזו ולא כל כך משנה מהו היעד הספציפי או הענף המשוחק. כילד הייתי במספר משחקים של הפועל חולון והייתי הולך לראות את מכבי חיפה כשהיו באים לשחק נגד צפרירים, אבל היה מדובר בארועים בודדים ואולי בגלל זה עד היום יש בי את ההתרגשות הזו. כמובן שההתרגשות עולה ככל שהארוע והאווירה מכתיבים ואין דין מילאן – יובנטוס בסאן סירו כדין מכבי חיפה – מכבי פ”ת באורווה ועדיין משהו במסע הזה תמיד מדליק איזושהי להבה שם בפנים. הציפיה לחוויה, התקווה והצבעים. אני חושב שאחת החוויות המיוחדות היתה בפריז בדרך למשחק של פריז סן-ז’רמן נגד סט אטיין כשהמטרו היה מפוצץ וביציאה נחיל האוהדים שאב אותי לכיוון הפארק דה פרנס האגדי, או בדרך לאיצטדיון האולימפי בברלין למשחק ליגה שניה עם אלדד, מעט לפני המרתון המיוחד ההוא. כמובן שמעל הכל היה המסע ההוא באוניה ואוטובוס לניקוסיה כשמכבי חיפה אירחה לראשונה בליגת האלופות.

אחרי מפלה כואבת במחזור הראשון של ליגת הפוטבול, שמתי פעמי שוב אל אצטדיון אתיחאד לצפות בנורת’ מלבורן במחזור השני. הרכבת מהבית לוקחת אותי ישר אל היעד והיא מלאה באוהדים. חלקם בכחול-לבן כמוני וחלקם באדום-כחול-לבן כצבעי היריבה, ווסטרן בולדוגס. הרציפים עמוסים. האצטדיון הנהדר ממוקם בדוקלנדס ומאז שעזבתי בפעם הקודמת נבנו מגדלי משרדים מסביבו וזה עדיין נראה לי מוזר. אני סורק את המנוי בשער המסתובב ומטפס לטבעת השלישית. הגג סגור, למרות מזג אוויר נעים והיציעים בחצי תפוסה שזה בערך 30,000 איש. קשה לי להתרגל לחוסר ההפרדה בין מחנות האוהדים ולסובלנות הכללית, אבל לפחות אפשר לבקר בעברית בקול רם מבלי שאף אחד יבין… משחק חלש של שני הצדדים משתפר במחצית השניה שבה נורת’ מצליחים להכריע את ההתמודדות ואני חושב על היחס בין אצטדיון אתיחאד לקרית אליעזר ועל כאב הלב שמכבי חיפה גורמת לנו השנה, אם כי כנראה שמרחוק הייאוש נעשה יותר נוח.

ערב קודם, הלכתי לספורטס בר בקזינו (כן בקזינו) כדי להתמודד עם המשימה של לצפות במקביל ברוגבי ליג, פוטבול וכדורגל. ככה זה בתפר בין הליגות, נוצר עומס. ישבתי שם עם בריאן וקרלוטה. קרלוטה, אוהדת שרופה של ריאל מדריד, חלקה את מפחי הנפש של השבוע שחלף ואיך נחמה קטנה היתה הניצחון על מכבי תל אביב בכדורסל. היא התעניינה איך לי לא יוצא לקום מוקדם כדי לצפות במשחקים והסברתי לה שכמו שמכבי נראים העונה, עדיף לי לישון או לעשות משהו יותר נעים כמו לעבור טיפול שורש ללא הרדמה. בריאן לא יכל לוותר על ההזדמנות ומיד ציין שגם בשביל מילאן אין לי מה לקום, מה שנכון, אבל הוא אוהד טוטנהאם וגם הם לא ממש מפרקים את הליגה. שיח מתוסכלי ספורט – זר לא יבין.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 14

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה