• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

מה זה מכבי?

מה זה מכבי?

“מכבי” ו”המכביה” נקראים על שם המכבים, דמויות המופת המושלמות לעורר השראה בספורטאים היהודיים. האמנם?

פורסם במקור באתר aish.co.il ומופיע כאן באישור

מאת

משימה קשה במיוחד עמדה בפני מייסדי “האולימפיאדה היהודית”. הם היו צריכים למצוא שם לתחרויות, ולשם כך היה עליהם לפשפש בהיסטוריה היהודית ולמצוא גיבור, שגם אם לא היה בדיוק ספורטאי, היה לכל הפחות בכושר גופני. אלפיים שנות אנשי רוח חיוורי פנים לא התאימו לעניינם, אז הם המשיכו הלאה לעבר הרחוק יותר. דוד המלך היה צנום, ובתור מחבר ספר תהילים זוכרים אותו יותר בשל שירתו הלירית מאשר על כיבושיו הצבאיים. גיבור המלחמה הגדול ביותר בין דמויות התנ”ך היה כפי הנראה המלך אחאב, בעלה של איזבל, אבל הוא היה רשע. “אולימפיאדת אחאב”… זה לא ילך.

ואז, כמה נפלא! הם מצאו אותם: את המכבים! חמשת האחים שנלחמו באומץ ואף נצחו את צבא יוון האדיר. הם היו חזקים בגופם ובעלי מוסריות גבוהה. מעתה ייקראו התחרויות, ה”מכביה”. אחרי הכל, המכבים הם דמויות המופת המושלמות לעורר השראה בקרב הספורטאים היהודיים. האמנם?

מיהם בכלל המכבים?

שתי תכונות עיקריות אפיינו את המכבים: הם היו אנשי עקרונות והם לא נרתעו מקשיים.

“מכבי” זאת הצהרה של מסירות חד-משמעית לא-ל אחד

באשר לעקרונותיהם, השם “מכבים” כבר אומר הכל. חמשת האחים היו בניו של הכהן הקשיש מתתיהו. משפחתם כונתה בית חשמונאי, כשהתואר “מכבי” הוא למעשה ראשי התיבות של המשפט: “מי כמוך באלים ה’!” “מכבי” זאת הצהרה של מסירות חד-משמעית לא-ל אחד.

מלחמת המכבים הייתה המלחמה הראשונה בהיסטוריה שלא נערכה למען כיבוש שטחים או השגת שלטון, אלא למען עיקרון דתי.

ב-160 השנים הראשונות לאחר השתלטותו השקטה של אלכסנדר הגדול על יהודה, היוונים ההלניסטים הניחו להשפעתם התרבותית להשתלט בהדרגה על האוכלוסייה היהודית. האליטה העירונית של ירושלים אימצה את השפה, הלבוש, וגינוני האמנות והתרבות היווניים, כולל את ההתעסקות בספורט, בילוי בלתי מוכר עבורם עד אז. בעוד שכוח פיזי ומיומנויות קרב זכו תמיד להערכה בהקשר צבאי, היוונים הפכו את הספורט למטרה בפני עצמה, ויצרו תחרויות שבהן המהירים/ החזקים/ המוכשרים ביותר זכו לכבוד. הם בנו בירושלים אצטדיון ספורט מדרום לבית המקדש, שם יהודים צעירים, כולל כוהנים, התחרו בעירום. רבים ניתחו את מילתם כדי שלא תהיה ניכרת, משום שהיוונים סגדו לטבע וזלזלו במילה, האות היהודית לברית שלנו עם הא-ל.

בחירתם של תושבי יהודה הקוסמופוליטיים להתייוון, הייתה פשוט זרימה עם הטרנד העולמי. שהרי אחרי הכל, תרבות יוון הייתה מודרנית, נאורה, מדעית ואוניברסלית, בעוד שהיהדות נתפשה בדרך כלל כמיושנת, שבטית ומגבילה. באותה תקופה, קבלת סגנון החיים היווני היוותה תנאי מוקדם להצלחה חומרית ולקדמה תרבותית. כפי שכתב ההיסטוריון פול ג’ונסון: “קבלת התרבות היוונית הייתה דרכון לאזרחות מהמעמד העליון, כפי שמאוחר יותר תהיה ההתנצרות” [היסטוריה של היהודים].

מובן שכל זה היה מגונה בעיני היהודים המסורתיים כמו מתתיהו, אולם כל עוד הותר להם להמשיך ללמוד ולשמור על התורה, הם הרכינו ראש בפני שלטון היווני. כל זה השתנה בשנת 167 לפנה”ס, כשהמלך היווני אנטיוכוס אסר את שמירת המצוות ולימוד התורה בצו שהפרתו גררה עונש מוות.

כוחות צבא יווניים נכנסו לכפר מודיעין, והורו לתושבים להקריב חזיר לפסל של אליל יווני. יהודי מתרפס פסע קדימה כדי למלא את מבוקשם, ומתתיהו הזועם הרג הן את הבוגד והן את הקצין היווני. ואז הוא, בניו ומעט מתומכיו נמלטו אל ההרים.

המכבים היו קודם כל ומעל לכל אנשי עקרונות

אנחנו יכולים רק לנסות לדמיין את השיחות שהתנהלו באותו הלילה במערה בה הסתתרו מתתיהו וחמשת בניו. היה עליהם לתכנן את צעדם הבא, בעודם מכווצים מקור (כי הם לא העזו להדליק מדורה שתגלה את מקומם). הם מעולם לא התכוונו לפתוח במלחמה; הם לא חלמו להביס את צבא יוון האדיר והמצויד. רק דבר אחד היה ברור להם: הם ימשיכו לשמור את מצוות התורה, ואף כוח בעולם לא יעצור בעדם. ואם אנטיוכוס ישלח את חייליו כדי לכפות עליהם את גזרתו הנבזית, אז הם יילחמו בהם. הם יילחמו על עקרונותיהם הדתיים.

המכבים היו קודם כל ומעל לכל אנשי עקרונות

הרב נח וינברג ע”ה, היה אומר: “בררו על מה אתם מוכנים למות. ואז תחיו בשביל זה”. זה יכול היה להיות המוטו של המכבים. הם היו מוכנים למות (וכל החמישה אכן מתו!) למען אלוקים ותורתו. ובאותה מערה הם החליטו להתחיל להילחם למען העיקרון הזה.

אם הם היו פרגמטיים, הם היו נרתעים מצבא יוון, על 40,000 לוחמיו המאומנים וציודם המתקדם שכלל גם פילים – הטנקים של העולם העתיק. אילו הם היו ריאליסטיים, הם היו נכנעים בפני רוח ההתבוללות הרווחת, שכבר סחפה את ארצם ועַמם. אבל הם היו אנשי עקרונות – ואידיאליסטים עושים את מה שנכון, בכל מחיר ובכל תוצאה.

ובדרך נס, בסופו של דבר הם הצליחו. לאחר שלוש שנים של לוחמת גרילה עיקשת, הם גרשו את היוונים מירושלים ומהר הבית, והשיבו את עבודת הכוהנים למקדש. 26 שנים שלמות נדרשו כדי להשיג את הניצחון המוחלט על היוונים, וכשזה קרה, ארבעה מתוך חמשת האחים המכבים כבר נהרגו. רק שמעון חי כדי לראות את נסיגתם הסופית של כוחות יוון מירושלים, ושבע שנים אחר כך גם הוא נרצח במזימה יוונית.

בתור אידיאליסטים, המכבים גם הקדישו את חייהם וגם מסרו אותם למען עקרונותיהם הדתיים.

לא נרתעים מקושי

לפעמים אדם שמתנשא לגבהים הירואיים למען אידיאלים, מובס על ידי קשיי חיי היומיום. בימינו, ה”אבל זה קשה!” העצוב, הפך לתגובה שכיחה לכל מיני סוגים של הצעות שאמורות להועיל לנו ולאחרים.

הבה נחזור למערה שבה דנו המכבים מה לעשות, ונדמיין שאדם בן המאה ה-21 מצטרף לשיחתם.

יהודה המכבי: אנחנו לא יכולים לחזור לכפר שלנו. היוונים מחפשים אותנו. נצטרך להמשיך לחיות כאן במערה, בלי כל הנוחות שבבית.

בן המאה ה-21: אבל זה קשה.

כל הראשים מופנים אליו, אולם הם מחליטים להתעלם מההפרעה. אח אחר ממשיך:

יונתן: אנחנו אפילו לא יכולים להישאר במערה הזאת. נצטרך להמשיך לנוע כדי שהיוונים לא יוכלו למצוא אותנו.

בן המאה ה-21: אבל זה קשה.

שמעון: זאת אומרת שלא נוכל לראות את הנשים והילדים שלנו – כל עוד יהיה בכך צורך. וזה יכול לקחת הרבה זמן.

בן המאה ה-21: אבל זה קשה.

אלעזר: אנחנו לא יכולים סתם להסתתר. אנחנו חייבים לצאת ולתקוף את הכוחות היווניים, להילחם בהם.

בן המאה ה-21: אתה צוחק? זה באמת יהיה קשה.

המכבים כועסים ואומרים כאחד: איך “קשה” קשור לכל זה?

למזלנו הרב, המכבים לא נרתעו מקושי. אלמלא כן, היוונים היו מנצחים והיהדות הייתה נעלמת. לא רק שלא היה לנו חנוכה, לא היו יהודים ויהדות.

המכבים, שדבקו בעקרונותיהם ולא נרתעו מקושי, ראויים באמת להוות דמויות מופת יהודיות. קפיצת המוט הגבוהה בעולם קטנה עליהם!

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 190

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה