• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

מובטל במלבורן

מובטל במלבורן

להיות בלי עבודה זו עבודה במשרה מלאה, לעשות הרבה רק כדי לעשות ומלחמה לשמור על אופטימיות. למישהו יש עבודה בשבילי?

“בעבודה לקינו ובעבודה נרפא” – א.ד. גורדון

מזה מספר חודשים אני מובטל. המצב הקיומי, כלכלי, חברתי ואישי הזה מוכר לרבים מאיתנו. בתקופה הראשונה לאחר ההגירה בעיקר, כזרים באוסטרליה, מהגרים רבים מתקשים למצוא עבודה. צריך להתגבר על הפער התרבותי, על דעות קדומות של מעסיקים, ולקוות שמישהו יקבל את ההשכלה והניסיון שרכשת על אדמה אחרת.

עף עם הרוח

אני נקלעתי למצב אחר, שגם הוא לא חריג, ובפרט למי שרכש השכלה בתחום מדעי הרוח. 25 שנה אני מצליח (פחות מיותר) למצוא פרנסה, ללמוד וללמד היסטוריה, חברה והגירה בשתי יבשות שונות. כמעט עשר שנים חוקר ומרצה באוניברסיטת מונאש במלבורן. רבים מהחברים שלי התייאשו ונטשו, אך אני נאחזתי בקרנות המזבח. עד שביום בהיר אחד ובאבחה אחת – זה נפסק. הנסיבות המדויקות אינן חשובות. אומר רק שהסימנים היו שם כבר שנתיים לפחות ובכל זאת בשילוב של מזל, הרבה גמישות, השקעה וחברים נפלאים הצלחתי לשרוד ולמשוך עוד קצת.

טוב, אולי אני מגזים. ברור שאני מגזים, די הרבה מגזים. שלוש וחצי שנים כתבתי דוקטורט ונהניתי ממלגה נדיבה. תוך כדי הלימודים התחלתי להיות מתרגל ומרצה. החוויה הזו, של מגע ישיר עם הסטודנטים, הרצאות ושאר המטלות הקשורות במקצוע הזה – היתה לי לעונג. חשתי כבוד והנאה גדולה ללמד באוניברסיטה, הגשמת חלום. קבעתי תכנים של קורסים שלמים, בדקתי אלפי עבודות מסוגים שונים, למדתי הרבה יותר מאשר ביקשתי ללמד. אלפי סטודנטים הכירו אותי, וחלק מהם השאירו עלי חותם, נשארו חברים. תקופה נפלאה ומפרה. זכות מיוחדת היתה לי ללמד נושאים הקשורים לישראל, ישירות ובעקיפין.

אבל העבודה במונאש היתה תמיד על בסיס זמני לפי קורס (Seasonal), שזה אומר שאין קביעות ויש עבודה רק כשיש קורס מתאים (אבטלה עונתית). אין עבודה בין הסמסטרים, אין הכנסה ביולי-אוגוסט ובדצמבר-ינואר לכל הפחות, ולפעמים יותר. להיות במצב הזה, של חוסר הודאות, קשה מאוד. אי אפשר להתחייב לכלום שכן אין דרך לדעת מתי יום אחד זה ייגמר, וזה נגמר. לפחות לפי שעה. התוצאה היתה לחץ נפשי, בעייה תמידית של תזרים מזומנים ותחושה שאין עתיד, שכן תעשיית ההשכלה הגבוהה בעולם כולו עוברת למודל אחר שמתאים יותר למאה ה-21. בעידן הטכנולוגיה אין צורך במתרגל ובמרצה כגורמים נפרדים. הסטודנטים מביטים/מקשיבים להרצאות בחדרם דרך האינטרנט, הכל מוקלט ומוכן לשימוש. מעטים מדי קוראים את החומר שניתן להם, למרות שהכל זמן ברשת ומיידית. צריך כך הזמן להמציא את הגלגל, לעניין, לחדש ולחשוב על דרכים חדשות להניע את הסטודנטים לכיוון של הבנה עמוקה ולא שטחית (אתגר שמוכר למורים בבתי הספר כיום, אני בטוח). במחקר קוראים לזה אבטלה מבנית, שמשמעותה חוסר התאמה בין העבודה המוצעת במקרה זה במדעי הרוח באוניברסיטאות, ההולכת ומצטצמת, לבין היצע הבוגרים בתחום הזה.

לשמור על פרופיל גבוה ועדכני

מה עושים כשמובטלים? המון, המון שברוב המקרים לא מוביל לתוצאות. ראשית, משכתבים בלי הפסקה. כותבים אלף גרסאות של קורות חיים, מכתבי מקדימים (Cover letter) להצעות עבודה שברור לך שאין סיכוי שתקבל. משנים את הפרופיל שלך בלינקדין, בודקים מה אמרת בפייסבוק. בודקים אפשרות ללמוד משהו כדי לשפר את הכישורים שלך. הולכים למפגשים על תעסוקה, ירידי עבודה והרצאות איך למתג את עצמך כסופר דופר העובד המושלם. לא פעם המרצה נכשלה בעצמה במציאת עבודה, אז היא פתחה עסק לייעוץ במציאת עבודה. ועצות יש למכביר: ממומחים, מהאינטרנט, מחברים נהדרים שרוצים לעזור, מאשתך ואפילו מהילדים. כולם יודעים מה אתה צריך לעשות, מה אתה צריך ללמוד ולאיזה משרות אתה צריך להגיש. תפתח עסק, תסגור עסק; תעשה הסבה מקצועית, אל תוותר ותישאר. העובדה שחצי מהעצות סותרות את העצות מהחצי השני אינה משנה. בסוף אתה עובד עצות ואובד עצות. אני מודה לכולם על העצות, אבל מבקש רק דבר אחד – עבודה, פרנסה, תעסוקה.

דמי האבטלה האמיתיים שיש לשלם, האתגר הקשה ביותר, הוא המאבק לשמור על שגרה, שכן אין לך באמת למה לקום בבוקר. כלומר, חובה לקום בבוקר – לארגן אוכל, להביא לבתי ספר ולתמוך ולמלא את התפקידים בבית. והם רבים וחשובים. אבל אין מוטיבציה, והפקפוק בערך העצמי מגיע לשיאים חדשים. הפחד שלא אמצא עבודה בקרוב, ואיך נסתדר כלכלית הוא משתק. בדרך כלל המעסיקים וסוכנויות כח אדם לא טורחות להשיב בכלל, והתשובות היחידות שאתה מקבל ממעסיקים פה ושם הן שליליות. לא משנה מה יגידו לך בדוא”ל המנומס – שמישהו אחר התאים יותר, ושהדחיה לא אומרת כלום על הכישורים שלך ושישמרו את קורות החיים שלך – ברור לך, שאתה פשוט לא מתאים, ושהדחיה היא הרגש שנשאר איתך, ואין לך כישורים ואת קורות החיים שלך ישמרו במגרסה, אחרי גריסה. גם בבית אף אחד לא אומר לך, אבל אתה מרגיש שיודעים שאתה לא מרוויח כסף אז כדאי שתעשה מה שצריך ותשתוק.

כדי לשמור על סוג של שפיות אני מעסיק עצמי ובעיסוקי העבודה והבית, בודק עם חברים מה לעשות. אני מפתח לדרגת אמנות את ההישרדות וההיעזרות בממשלה ובעזרה הנדיבה למדי שאוסטרליה נותנת לאנשים במצבנו (לקבל סיוע ממשלתי זו עבודה במשרה מלאה בפני עצמה). עושה ספורט כי ידוע שחובה להתעמל כדי שלא לשקוע למצב של עצבות, דיכאון ורחמים עצמיים. אורח חיים ואורך רוח הם המפתח להמשיך הלאה. כי אפשר והמצב הזה ימשך עוד חודשים ואולי אף יותר.

למרות מצב החשבון, אני יודע שיש לי על להודות ושאני בעצם עשיר. יש לי משפחה חמה ויש לנו אפשרות לצוף עוד כמה זמן מעל המים בזכות אשתי שעובדת קשה מאוד ובמשרה מלאה. אני גם לא אחד שיושב בחיבוק ידיים ולכן בקרוב אצטרף לשירותי ההסעה השיתופיים של UBER כנהג מן השורה. אין עבודה שלא מכבדת את בעליה ולהיות נהג של עוברים ושבים יכול קצת לתמוך בעובר ושב שלנו. אם אתם צריכים נהג בסביבה, חפשו אותי באובר (עוד לא התקבלתי…). וייתכן, רק ייתכן, שיש לי עוד קצת עבודה מהאוניברסיטה בחודשים הקרובים בהמשך לסקר GEN17 (אבל אדע רק עוד כמה שבועות).

אבל בעיקר אם אתם יכולים למצוא לי עבודה, תבוא עליכם הברכה (בהסעה של UBER).

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 93

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה