• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

מספר הקסם

מספר הקסם

רצים למרחקים ארוכים מכירים את המספר הזה שמלווה אותם לאורך שנים – הקצב של 4 דקות לקילומטר

פורסם לראשונה בבלוג של ערן לנדה ומופיע כאן באישור

רצים למרחקים ארוכים מכירים את המספר הזה. הוא משתנה בהתאם ליכולת ולפוטנציאל, אבל הוא ילווה אתכם לאורך שנים ואולי תמיד – הקצב המפחיד הזה. אותו קצב שריצה איטית ממנו היא קלה ומהירה ממנו היא כבר אימון איכות. הקצב הזה שיש מרחק מסויים שאתה חולם לרוץ בו וחושש שלעולם זה לא יקרה. כמו אצל רבים מחבריי, אצלי מספר הקסם הוא 4 דקות לק”מ. אני עוד זוכר את היום ההוא במרוץ גני יהושע כשלראשונה רצתי בקושי סאב 20 במרוץ 5 ק”מ (דהיינו קצב מהיר מ-4 דקות לק”מ) אי שם ב-2009. סיום חזק במסלול האימונים של הדר יוסף כשאסף המאמן מעודד אותי והחלפתי קידומת. לקח לי שנתיים לעשות זאת שוב. שנתיים! משהו במספר הקסם מקשה עליך לחיות איתו בנוחות והוא מלווה בשדים שלא מניחים לך. ב-2011 גם הצלחתי לרוץ 10 ק”מ על מסלול אתלטיקה בפחות מ-40 דקות – השדים נמוגו? רק ביום האחרון של 2012 הצלחתי לכסות מרחק של 10 ק”מ בפחות מ-40 דקות בשנית, במרוץ הלילה במדריד.

זה מה שמיוחד במספר הזה, המלחמה איתו אינה נגמרת וגם אם ניצחת בקרב אחד זה לא אומר שהוא לא יחבוט בך מנה אחת אפיים בפעם הבאה. וכשתטפס מדרגה ותשתלט עליו והוא יבצבץ מיובש ומתפורר בין סוליות נעלי המיזונו לקרקע? הרי שהוא יחכה לך בשלב הבא עם אותו חיוך זדוני ומבט מתגרה. השתלטת עלי ב-5 ק”מ? 10 זו אופרה אחרת. השתלטת ב-10? מה עם 15? חצי מרתון? מרתון? ואם תמעד? גם זה קורה. נסיגה בכושר בגלל מחלה, פציעה, עבודה או כל דבר אחר שהחיים מטילים מולינו בקלות יחזיר אותך למשבצת אפס. מה אתה עושה שם על המדרגה של ה-5 ק”מ? אתה כבר שלי! באמת? תוכיח! על חוק ההתיישנות שמעת?

לקראת סוף השנה שעברה, אחרי שיא אישי ב-5 ק”מ מסלול התייצבתי למרוץ 10 ק”מ מסלול. “למה תכוון?” שאלה ידידתי, קרוליין. “תוצאה נמוכה מ-38 דקות תספק אותי”. “אז בטוח סאב 40?” שאלה. “סאב 40?” נשפתי בזלזול, “זה כבר לא אתגר”. התדרדרות בכושר, רוח חזקה וגם גשם שוטף והייתי כפסע מלרוץ מעל 40 דקות. למעשה מהק”מ הרביעי כבר הייתי בקצב איטי יותר ורק דחיפה חזקה בק”מ האחרון מנעה ממני עוד תוצאה שמתחילה ב-4. עוד דוגמה לכך שגם שכשחושבים שהוא נעלם, הוא עדיין שם.

תקופת האימונים האחרונה מתנהלת באופן משביע רצון בינתיים ואחד המבחנים ששמתי לעצמי בתכנית היה מרוץ Run for the kids למרחק 15 ק”מ. בחנתי את האימונים האחרונים והחלטתי: רצים על קצב נמוך מ-4, הולכים על סאב שעה! שוב הוא שם. חמקמק, מתגרה. מי ימצמץ ראשון? חלק נכבד מהמרוץ הוא על כביש אגרה מרכזי וכקילומטר וחצי מהמסלול, מיד עם תום הקילומטר הראשון, הוא בתוך מנהרה. לרוץ כל כך הרבה במנהרה זה לא תענוג גדול. לח, מסריח וחם, אבל זה לא הכל. רץ מודרני כמוני הוא עבד נרצע לשעון ה-GPS ובמנהרה קליטת לוויינים אין. מה עושים? מסתמכים על ההרגשה. מי בכלל זוכר איך עושים את זה?!

היציאה מהמנהרה היתה מבורכת, אבל לא ממש ידעתי היכן אני עומד וחיכיתי לשלטי הק”מ. ק”מ 3 – “אני מהיר ב-20 שניות מהקצב – לא רע”. ק”מ 4 – “אני בפיגור 25 שניות – מה לעזאזל קורה כאן?”. מנסה להיעזר בקצב הנקודתי של השעון, קצת להתאפס ולהבין מי לא מסונכרן, השלטים או אני. מזג האויר טוב בסך הכל, אבל אני עדיין מיוזע מהמנהרה ושמש הססנית שבוקעת מבין העננים לא ממש עוזרת. ק”מ 5 עדיין בפיגור. מגיעים לעלייה לגשר בולטי (Bolte) שנמשכת מעל לקילומטר. אמנם שיפוע סביר, אבל בלתי נגמר. ק”מ 6, 7 – פיגור, פיגור. ואז אני מבחין בצלמים וזו סיבה טובה לחייך והשיפוע מתמתן. הנוף של העיר מהגשר מרהיב ואני מבחין בירידה הארוכה המצפה  בהמשך. ק”מ 8 – פיגור עם אופטימיות זהירה. ואז הירידה מתחילה והדכדוך של המנהרה מתחיל לפוג. אני מרגיש טוב וחזק. טס בירידה ומחייך. הרוב מאחורי, אני יודע ובשלט במראה 9 ק”מ אני ביתרון יפה של מספר שניות שגורם לי לתהות כמה מדוייקים השלטים. חוזרים לעיר ובאזור הדוקלנדס שטיח מדידה ושלט שמכריז על תום 10 ק”מ. מבט לשעון מראה שאני על 39:23 דקות ואני מהרהר במספר הקסם שמראה סימני כניעה מובהקים.

חמשת הק”מ האחרונים הם כבר בעיר ומלבד עליה חדה וקצרה בק”מ 12, שם מחכים שניים מחברי הקבוצה עם נחשי גומי, נותר רק לשייט במסלול מישורי עד לקו הסיום. אנחנו מתקרבים ואני ממשיך לחייך, יודע שסאב 60 כבר בכיס. מתקרבים לאזור הסיום ואני לא מסוגל להגביר. בדרך כלל אני מסיים חזק, אבל לא הפעם. יש גבול ואין לי בעיה איתו. חוצה את השער ועוצר את השעון 59:03 דקות. סאב 60 ואפילו לא גבולי. מספר הקסם הובס היום!

אני יושב בבר וצופה בנורת’ מלבורן משחקים מול סידני בחוץ. האויב הותיק שוכב בפינה בהכרה חלקית ומביט בי בעין חצי סגורה. אני מניף את כוס הבירה לעברו, “לחייך, יריב מר” והוא בתגובה מצביע על המסך ובשפתיים נפוחות ומדממות עונה: “לחיי הקנגורוז, תראה איך הם מפרקים את סידני!”

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 14

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה