• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

סיוט סוף השנה: איך הפכנו לחסרי בית

סיוט סוף השנה: איך הפכנו לחסרי בית

לקחים מסיפור התלאות על ביוב, חיים ללא בית ושרירות לב של פקידונים שדואגים ל’נכס’ כדי להשכיח שחיים בו בני אדם

שנת 2016 היתה בעיני אחת הגרועות בחיי. יש לכך סיבות שקשורות לעולם הרחב, כמו הטרור, הבחירות המכוערות בארה”ב או מותם בטרם עת של ענקי מוזיקה שהיו אהובים עלי במיוחד (לאונרד כהן, דיויד בואי, ג’ורג’ מייקל ובעיקר פרינס  – אותו הערצתי מגיל צעיר). כך גם סיכם את השנה הקומיקאי ג’ון אוליבר.

ברמה האישית זו היתה שנה גרועה בהרבה, בעיקר לקראת סופה. בפסקאות הבאות אספר לכם מעט מקורות משפחתי באזור הדמדומים שבו היינו, אזרחים למופת תמימים וישרי דרך, נתונים בידיהם של אוסטרלים שפועלים ‘לפי הספר’, לפי הכללים, ראש קטן אמיתי. כן, נפלנו קורבן לחבורה של בירוקרטים שמעריצים את ‘החוקים’ והנהלים, אבל לא רואים כלל שהם עוסקים בבני אדם. זה סיפור עם כמה לקחים, שאותם אחלוק אתכם בסוף. מזמין אתכם להצטרף אלי למסע שלא יאמן על התלאות והבלהות שלפני חג המולד.

 עוברים – שבעה מדורי גיהנום

הכל התחיל מהבת הגדולה שלי. בלי לפרט יותר מדי, היא עברה חוויה מאוד לא נעימה בבית הספר שהביאה אותנו למסקנה שחייבים להעביר אותה לבית ספר מתאים לה יותר. Templestowe College (באחד מפרברי מלבורן, מי שלא מכיר) הוא בדיוק מוסד לימודים כזה, שילוב של אוניברסיטה עם יזמות, המלמד את הילדים על אחריות ומעניק להם כבוד. מדובר בדגם שונה מאוד מהשיטה הפופולרית בזרם הציבורי אותה מוביל המנהל, דמות יצירתית ומחנכת. בכל מקרה, בית הספר אינו העיקר (מציע לכם לקרוא על בית הספר עוד בעצמכם).

ההמתנה עד שקיבלנו את ההודעה שבתי התקבלה היתה ארוכה ומורטת עצבים. במשך חודשים ארוכים חיינו היו מאוד לא פשוטים. אבל בסופו של דבר היא התקבלה ואנחנו נערכנו למעבר לאזור. אשתי נסעה מדי סופ”ש לביקורות (Inspection) של בתים להשכרה. במקרה אחד, כיוון ש-TEMPLESTOWE היה מרוחק ממקום מגורינו דאז, Bentleigh East, שיגרנו חברה של המשפחה לראות את הבית במקומנו. למעשה, לא ראינו את הבית שבו בחרנו עד שעברנו אליו (ואם לומר את האמת, לא ראינו את אוסטרליה מעולם לפני שעברנו אליה…) כאשר הבקשה לשכור אותו התקבלה.

מעבר בית הוא פרוייקט לא קטן, לא זול ולא פשוט. הוא דורש המון הכנה מראש, לא מעט כסף ומאמץ פיזי ואחר. לאחר כחודש עבודה מאומצת השלמנו את כל מה שנדרש בהקשר הזה. ביום שבת בסוף נובמבר עברנו לבית ב-TEMPLESTOWE LOWER. זה היה בית נחמד למדי, עם נוף יפה ומטבח חדש וגינה מצודדת. הוא ניצב על מורדות הר, ברחוב מתפתל בין עצים ופארקים. ממש פנינה.

הדליפה הגדולה

כבר עם הגיענו לבית, ראינו משהו מוזר: בוץ ומים עומדים בתחתית הבית, מתחת לגגון שאמור לשמש את הרכב בעת גשם (Car port).

car-port

בוץ ביוב ב-Car port (ארגזי קרטון ששמנו כדי שנוכל לעבור לחצר)

זה אכן היה יום גשום, שבת בערב. לתומי, חשבתי שזה מהגשם. למחרת לא היה גשם אבל הזרימה המשיכה. אמרתי לעצמי שביום שני על הבוקר אדווח לסוכנות. אבל לא הספקתי.

בשני בבוקר, אחרי שחזרתי מסיבוב הורדות הבנות בבתי הספר, דפק אצלנו בדלת השכן מהבית שמעלינו. הוא הודיע לנו שהם נעדרו בסוף השבוע וכשחזרו גילו סתימה באמבטיה, שגרמה לביוב לזרום ל-CAR PORT. הוא התנצל והסביר שמיד יבוא מישהו מחברת המים האזורית, Yarra Valley Water לפתוח את הסתימה ולשאוב את הביוב.

בדיעבד למדנו, ש-YVW שכרה את שירותיה של חברת קבלן בשם VENTIA, ששיגרו למקום עובד עם משאית לפתיחת סתימות. עליתי לבית השכנים לשוחח איתם ועם העובד של VENTIA. אחרי כמה דקות ביושבנו בבית, שמענו רעש קטן ומעט ביוב החל לצאת מהשירותים והאמבטיות. קראנו מידיית לקבלן, והוא שוטט בבית, חייך לעצמו והסתלק. אנחנו ניקינו את הלכלוך וחשבנו שבזה תמה הפרשה. טעינו.

ב-11 בבוקר בערך שמענו רעש חזק וביוב הציף את הבית, מהשירותים והאמבטיות. ההצפה היתה גדולה מאוד, פלשה לחדרים, חלחלה מתחת למרצפות במטבח (שבדיעבד התברר שהיה בנוי בצורה לקויה, ללא בטון מתחתיו ועם מרווחים בין המרצפות) וגרמה נזק בכל מקום. הביוב זרם גם בחוץ, מעל ומתחת לבית. יתושים וריח צחנה נורא בכל מקום. התמונות שלמטה הן רק חלק קטן, ה’עדינות’ יותר, ממה שצילמתי ונועדו רק להמחיש בכלליות את גודל ההצפה:

flood3

flood4

 

img_20161128_124114

flood2

מה גרם להצפה?

רק הרבה שבועות הבנו מה קרה. ובכן, הסתימה הראשונית היתה אצל בית השכנים, מעלינו. העובד של VENTIA בחר לפתוח אותה באמצעות זרם מים חזק, במקום להשתמש באמצעי פיזי, קפיץ בצורת ‘נחש’ שמשלשלים לביוב כדי לפתוח את הסתימה. הוא ידע שהביוב יתפרץ אלינו הביתה כיוון שראה את התוצאה של הניסיון הראשון שלו, ההצפה הקטנה. בנוסף, היתה חסימה גם בצינור הביוב המרכזי שעבר בסמוך לבית. כך שלאחר פתיחת הסתימה באמצעות הזרם החזק, המים הגיעו עד לסתימה בצינור הראשי וזרמו חזרה מעלה בצינור לכיוון הבית שלנו.

חטא על פשע

מרגע זה נכנסנו לסבך בירוקרטי בין גורמים שונים, כשאנחנו, הדיירים, לא ממש חלק מהמשחק אבל בהחלט סובלים ממנו. לקח לנו זמן לא קצר להבין בכלל מול מי אנחנו עומדים. בוא נעשה סדר: מי במשחק?

  • סוכנות הנדל”ן (Philip Webb) והסוכנת הישירה האחראית על הנכס מליסה
  • בעלי הבית Rod ו-Carol
  • חברת המים Yarra Valley Water
  • חברת הקבלן שגרמה להצפת הביוב Ventia והפקיד האחראי על הנושא ב-Ventia ששמו הוא Teng
  • מרדית’ מחברת Technical Assisting שתפקידה למזער נזקי ביטוח עבור Yarra Valley Water
  • וכמה מפקחים ואנשי מקצוע מסוגים שונים (בנין, שרברבות, בריאות) מחברות שונות ומשונות שפקדו את הבית חדשות לבקרים להעריך עוד מרכיב של הנזק או לתת הערכה נוספת של אותו דבר.

ונחזור לסיפור. אחרי ההלם הראשוני, הרמנו טלפון לסוכנות ודיווחנו. במקביל, הגיע מפקח מטעם חברת הקבלן Ventia. המפקח הביט בנזק וקבע שיש צורך מיידי בניקוי יסודי. השעה היתה צהרי היום. חלפו שלוש שעות – כלום. התקשרתי לצעוק על חברת המים, הבטיחו שהנושא בטיפול. כלום. רק אחרי יותר משש שעות (!) הגיע צוות של שני אנשים (בוס ופועל). המנהל מבין השניים הביט ומיד קבע שהנזק עצום, הבית מסוכן למחיה ובמיוחד לילדים, והתריע בנו לעזוב מיידית למגורים אחרים. בדיקות שנערכו בבית בימים שלאחר מכן, גם לאחר ‘ניקויים’ שונים ומשונים, קבעו שהבית מזוהם ומסוכן, מלא חיידקים ואינו ראוי למחיה.

במקביל קיבלתי שיחה ממליסה, הסוכנות ואחריה ממרדית’, שמסרה לי שתפקידה למצוא לנו מקום מגורים חליפי, אבל שהיא לא מצליחה בכך. לא חיכיתי, מצאתי בעצמי מגורים במלון סמוך, אספתי במהירות כמה מטלטלין ובגדים בשתי מזוודות, לקחתי את הילדות והתפנינו מהבית המזוהם בשעת לילה מאוחרת. אשתי נשארה לטפל בשני החתולים שלנו שלא ניתן היה לפנות אותם לשום מקום. מיותר לציין, שכולנו היינו בהלם מוחלט.

מכאן נכנסנו לסחרור. ראשית, נאלצנו לעבור בשלושה מקומות לינה שונים במהלך שלושת השבועות הקרובים. במלון הראשון שהיה בלתי מותאם לשהות ארוכה, לא היה לנו מקום יותר בסופ”ש. את שבת-ראשון בילינו בעצם במלון המארח אירועים וחתונות, בחדרי לינה לזוגות הצעירים שזה עתה נישאו. זה היה מלון אפל ומדכא ובהחלט לא מותאם למשפחה. את שאר הזמן בילינו בדירה מרוהטת באיכות טובה, אבל יקרה מאוד (300 דולר ללילה).

שנית, הכסף אזל לנו מהר. הלינה היתה יקרה מאוד, לא יכולנו לבשל בשבוע הראשון בגלל שהיינו במלונות, אז אכלנו די הרבה מזון מוכן או מסעדות. אשתי הפסידה ימי עבודה בגלל שנאלצה לפתוח את הדלת בבית המזוהם לכל מיני אנשי מקצוע שבאו להעריך את הנזק.

הדבר הקשה ביותר היתה ההשפעה על המשפחה. אחת הבנות שלי נדבקה בזיהום מהביוב, בחיידק שלרוב אינו מסוכן אבל בכל זאת לא מומלץ וגרם לה להיות חולה מעל שבוע. הימים התאפיינו בלחץ, מועקה ואי נעימות. על בית ספר לא היה מה לדבר כי הבנות היו פשוט בטראומה או חולות. כך, בתי הגדולה, שכבר התחילה לחזור למסגרת אחרי תקופה ארוכה מחוץ למסגרת חינוכית, שוב לא הלכה לבית הספר. המתחים והנזק הנפשי היו קשים, והעיסוק היום-יומי בנושא היה מעיק וקשה ובלתי נעים.

אז מה עושים?

הנה חלק שכדאי לקרוא. הצעדים שנקטנו, בעצת חברים והרשת, יכולים להיות יעילים במצבים דומים.

בכל הזמן הזה, מדי יום, המסר מהסוכנת מליסה הוא ‘אתם צריכים להמתין’. כמה ? אני שואל. עד שיובהר מצב הבית, היא עונה, ואם יתברר שלא ניתן להחזירו למצב שמיש בפרק זמן סביר אז תוכלו לקבל את הכסף שלכם חזרה (שכ”ד והערבון). כמה זה זמן סביר אתם שואלים? אין תשובה. כל יום, אין תשובה. כל יום – חכו. כל יום מגיע עוד איש מקצוע לעשות הערכת מצב נוספות על הבית ולכתוב עוד דו”ח כמה זמן יידרש עד שהבית יוכל להיות בר מחיה שוב. אנחנו לא רואים שום דו”ח, אבל אנשי המקצוע מספרים לנו שייקח זמן ארוך, שבועות אולי חודשים. אחרים אומרים שצריך להרוס את הבית.

פנינו לכל גורם שיכל לעזור. קודם כל חברים. חברים שחיברו אותנו לעו”ד מצוין שהסביר לנו שאנחנו זכאים להחזר הוצאות אבל לא לפיצוי. עו”ד אחר גם הוא יעץ לנו.

איגוד הדיירים בויקטוריה TUV ייעץ לנו להתלונן בסוכנות (Philip Webb) אצל  The officer in effective control. זהו האדם שאחראי בכל סוכנות נדל”ן על עמידה בנהלים. התלונה: Breach of the provisions of the Residential Tenancy Act 1997 – כלומר, הפרה של חוק הדיור. תוך זמן קצר קיבלתי טלפון מהאדם הרלוונטי בסוכנות. אחרי התפתלויות רבות והתנסחויות יבשות ודיפלומטיות, הצלחתי להוציא ממנו מספר – שלושה שבועות. זה פרק הזמן המקסימלי שנידרש להמתין לפני שנשוחרר מהחוזה בבית המזוהם. עד אז, סרבו להתחייב בפנינו לפרק זמן, למרות שדרשנו מיידית את ביטול החוזה.

חשוב לציין, כבר מהימים הראשונים היה ברור שלא ניתן היה לשקם את הבית תוך שלושה שבועות. מה גם, שאף אחד לא עשה שום צעד לשפץ או לנקות את הבית ביסודיות. במקום זה, מדי יום, היו משגרים עוד איש מקצוע לכתוב דו”ח מלומד, או לבדוק או להציע הצעות. ובכל הזמן הזמן זה, אנחנו ספונים במלונות ולאיש לא אכפת מאיתנו. מדברים אך ורק על ‘הנכס’, לא על האנשים שהיו אמורים לאכלס אותו. הנה התורה על רגל אחת – אנחנו אך ורק ‘מאכלסי נכסים’ ולא בני אנוש עבור סוכני הנדל”ן.

אבל נמשיך. פנינו גם ל VCAT – הגוף שמגן על צרכנים, וגם הם נתנו לנו כמה עצות טובות.

החלטנו לא לחכות. אשתי הלכה בכל הזדמנות לחפש בית אחר להשכרה באזור. דצמבר, סוף השנה היא תקופה לא כל כך טובה למצוא בית שכן כל הבתים הטובים יותר נתפסים באוקטובר-נובמבר. ראינו כמה חורבות מזעזעות ובתים שאינם ראויים למחיה לבני אדם. בסוף מצאנו משהו קצת יותר מרוחק, קצת יותר יקר וקצת יותר ישן, התפשרנו. כדי לשלם את הערבון BOND ושכ”ד הראשון נאלצנו ללוות כסף. זו תחושה קשה, גם אם מי שלווה לנו הוא אדם נהדר, תומך ונתן לנו תחושה טובה. עדיין, לא נעים, במיוחד כשאתה מרגיש שנעשה לך עוול.

סוף הסיפור (בקיצור)

נחסוך לכם את שאר הפרטים הארוכים והמעצבנים. רק אומר כך בקיצור: כל יום עשינו עוד ועוד לקדם את סיום הפרשה. לחצנו, הפעלנו גורמים רבים וחשבנו על עוד דרכים להזיז מישהו לפעולה. רק אחרי שיחה עם בעלי הבית העניינים החלו לזוז. הזוג הנחמד והמבוגר גם הוא התמהמה – בעל הבית סרב בתחילה להפעיל את הביטוח שלו כדי שלא להעלות את הפרמיה, והשאיר את הביטוח של חברת המים YVW לנהל הכל. אחרי שבועיים גם הוא התייאש והפעיל סוף סוף את הביטוח שלו. הם נעתרו לבקשתנו לשחרר אותנו מהחוזה ולהשיב לנו את שכ”ד והערבון (שטרם קיבלנו עד רגע זה).

בין לבין נפלנו קורבן לעוד ועוד גרירת רגליים והתמהמהות של גורמים נוספים. כל אחד אמר, “בטיפול” או “חכו בסבלנות”. כך היה לגבי הערבון של הבית שעזבנו בבנטלי איסט (סיפור נפרד ומרגיז על סוכנת ודיירים ‘טובים’ ששמרו על בית, השקיעו בו על חשבונם מזגנים וחימום מים, ושילמו שכ”ד באדיקות וללא איחור 8 שנים. ובבוא העת לקבל את הערבון חזרה נשדדים בקרוב לאלף דולר), כך היה לגבי הערבון ושכ”ד של הבית המזוהם וכך היה לגבי החזרי ההוצאות שטפחו מיום ליום. בשלב מסוים היינו בגרעון של 15 אלף דולר. רק במזל, ובעזרה של חברים יקרים, היה לנו בכלל יכולת להתקיים בגרעון כזה. ממש לפני חג המולד, ואחרי שחתמנו על טופס שחרור מאחריות, קבלנו חזרה את מרבית ההוצאות שלנו מחברת VENTIA (נותר עוד להחזיר את הוצאות ההובלה, שיוחזרו בינואר)

לקחים לעתיד

כמה לקחים שאולי גם אתם תוכלו ללמוד מהם (ואולי לא יפתיעו אתכם):

א. לעשות ביטוח תכולה – מיד. עכשיו. גם אם אתם שוכרים בית. זה לא יקר (200 דולר לשנה) וחברת הביטוח שלכם (כנראה) תדאג לכם יותר משאיזה גוף שלישי ובלתי מעוניין אי פעם ידאג לכם (וגם זה לא בטוח).

ב. לקנות בית מהר יחסית – אני בטוח שזה לא רק אופייני לאוסטרליה, בוודאי שזה נכון לישראל. לנו היה בית (עם משכנתא) בישראל ומכרנו אותו כשעברנו. רצינו לחכות ליציבות כלכלית לפני שנרכוש עוד אחד, וזו מעולם לא הגיעה, ואולי לעולם לא תגיע. אבל כמו שאמר לי ישראלי חכם אחד – כמו ששילמת שכר דירה, תוכל לשלם משכנתא. צודק. נכון, להיות בעל נכס זה לא פתרון קסם לבעיות. אבל לפחות זה נכס, שלך.

נכון, יש זכויות לשוכר בית באוסטרליה. אבל הזכויות הללו לא הופכות את החוויה לנעימה, לפחות לא בעיני. עדיין צריך לבקש כל דבר קטן מבעל הבית או גרוע מזה, מהסוכנ/ת. הרבה פעמים זה כרוך בהשפלה של ממש, שוב – לפחות כך אני חוויתי את זה. לא פעם אמרו לי: זה לא דחוף, חכה, שתהיה לך סבלנות. מחנכים אותך להמתין. הלקוח הוא בעל הבית, לא השוכרים. אם השוכרים עושים משהו לא תקין – אוי ואבוי. בעלי הבית גם כפוף לחקיקה, אבל יש להם את הסוכנות שמגנה עליהם, וכמעט תמיד ההגנה היא על חשבון השוכרים. סוכנויות הנדל”ן הן בסך הכל חוצץ, חומה בין השוכרים שמשלמים כסף לבעל הבית, שמקבל את הכסף. שלא יהיה מגע, שלא יהיה אישי. כדי שלא ידעו שמדובר בבני אדם.

ג. לשאול ב-INSPECTION – לנסות לחקור, כמה שניתן, כל מיני שאלות על מקרים קיצוניים לכאורה. למשל, האם הבית עבר שיפוץ צנרת ביוב, האם היה איזה אירוע בעבר שדרש שיפוצים מסיבים וכו’. ייתכן שהסוכנ/ת לא יידעו לענות במקום, אבל בעקבות השאלות הם יידרשו לבדוק. לפחות תדעו (אולי). בפרט, בתים על הר נראים לי היום חשודים בנושאי הצפות וסחף (אשמח להערות מאנשי מקצוע בנושא).

ד. לא להמתין אם יש חשד לבעיה – שכרתם בית ? יופי. כל משהו שנראה קצת לא רגיל, חשוד, לדווח. לפחות לשאול. זה מגן עליכם, וגם אם מדובר בשום דבר זה מוכיח שאתם ‘שומרים על הנכס’. ואחרי הכל זה כל מה שמעניין את הסוכנות.


 

וכמה לקחים בנאליים, אבל אולי כדאי לחזור עליהם לטובת מי ששכח:

א. עדיף בית משלך על שכירות.

ב. מלונות זה נחמד בחופש – ביומיום אין כמו הבית. סוכות הוא חג חכם בהקשר הזה, ומלמד אותך על הערך של בית.

ג. כשמשלמים כסף הוא יורד מהחשבון מיידית. כשמחזירים לך אותו, זה לוקח שלושה ימים עד שלושה שבועות.

ד. לא להתבייש לבקש עזרה. לא מפתיע, אבל מי שעזר הכי הרבה הם החברים הישראלים שלנו.

זה המקום לומר תודה ענקית למי שעזר. אין לי מילים להודות לכל מי שהתנדב לסייע, שנתן עצה, חיבר ונחלץ לסיוע כלכלי. 

שיהיה לכם חג שמח.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 93

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה