• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

עושים חיים בסידני

עושים חיים בסידני

איזה משחק מתחיל בריקוד מלחמה מאורי? וגם: חזרה לפאן ראן של סידני

פורסם לראשונה בבלוג של ערן לנדה ומופיע כאן באישור

זכרונות ממייק’ס פלייס

בתקופה שבה אוסטרליה היתה עוד מקום אקזוטי ולא מוכר בתודעה שלי והרבה לפני המחשבות על המעבר, החלתי לעקוב אחרי רוגבי יוניון. מאחר ומדובר בספורט שלא משודר בארץ, נאלצתי לנדוד למייק’ס פלייס. משחקי הטורניר השנתי של חצי הכדור הדרומי, Tri Nations בין אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה היו האטרקטיביים ביותר לצפייה וכך, לעיתים קרובות, מצאנו עצמנו, דדי ואני, אחרי ריצת שבת בבוקר שותים כוס בירה לצד תיירים דוברי אנגלית בחוף תל אביב. הנבחרות ידועות בזכות הכינויים שלהם: הספרינגבוקס מדרום אפריקה, הוואלאביז מאוסטרליה ומעל כולם האול בלאקס מניו זילנד. הניו זילנדים המרשימים מתחילים כל משחק עם “האקה”, ריקוד מלחמה מאורי מרשים, הנועד לזרוע פחד אצל היריב והם נחשבים לנבחרת החזקה בעולם.
אני חייב לציין שמאז שהגעתי לכאן, לא ממש עקבתי אחרי רוגבי יוניון. הלכתי למספר משחקים, בעיקר בליגה, אבל מלבורן היא עיר של פוטבול אוסטרלי וקריקט. לרוגבי ליג, שאני מאוד אוהב יש גרעין קטן, אבל יוניון, לא ממש. עם זאת, כאשר גיליתי שבסוף שבוע בו אני מיועד להיות בסידני, הוואלאביז מארחים את האול בלאקס, היה לי ברור שלא אפספס זאת. כ- 75 אלף צופים מלאו את האצטדיון האולימפי והאווירה היתה נהדרת. המשחק עמד בציפיות ואוסטרליה אף ניצחה ועשתה ערב נהדר מהנה אף יותר. חשבתי הרבה באותו הערב על הימים ההם, על כמה זה עוצמתי להיות במקום ועל דדי שהיה נהנה מאוד.

מהעיר לגלים

אחרי שבשנה שעברה השתתפתי לראשונה בפאן ראן הגדול בעולם, City2Surf, בסידני, היה לי ברור שאחזור השנה לרוץ חזק. שוב התרשמתי מרמת הארגון הגבוהה ומהיכולת של המארגנים להעמיד ארוע שבו 65 אלף משתתפים רצים לאורך 14 ק”מ ברחובות הראשיים בעיר. התאכסנתי קרוב לזינוק במרכז סידני וקבעתי עם רייצ’ל שתחכה לי באזור הקילומטר האחרון, לפני הפניה לחוף בונדי. יצאתי לחימום עם לינקולן בבוקר קפוא אך בהיר. פתחנו את הריצה חזק ותוך כדי זיגזג בין ים הרצים נשארנו ביחד קרוב לשלושה קילומטרים. לינק קצת נחלש בשלב זה ואני המשכתי לדחוף את הקצב עד לסוף הקילומטר השישי שבו מתחילה העליה. שמרתי על קצב ממוצע של 3:45-3:50 דקות לק”מ עד שלב זה ואז הגיעה Heartbreak Hill. מעולם לא הייתי מטפס דגול ובאמת שאני מנסה להתמודד עם זה, אבל גם הפעם הקצב שלי צנח לאורך העליה שנמשכת כקילומטר וחצי. הקושי האמיתי, שהפתיע אותי, היה להגביר במקטע הבא. ארבעה ק”מ שעולים ויורדים התישו אותי עוד יותר והחיוך היחיד עלה על פני כשראיתי את ג’ונתן ליד הבית שלו (כפי שסיכמנו ערב קודם ברוגבי). עם תום 11 ק”מ החלה ירידה חדה שבה סוף סוף הרגשתי נוח להגביר, אבל לקראת סופה, עם קילומטר לסיום, התחלתי לחפש את רייצ’ל בצידי המסלול. זה לא ממש הלך כמתוכנן ולא התלחתי לאתר אותה בתוך הקהל האדיר. באופן כללי כבר הרגשתי די מפורק ודחפתי עצמי כדי לסיים מתחת ל-56 דקות, 55:36 בסיום. התוצאה, בסך הכל, ריצתה אותי, במיוחד אחרי יום חלש מאוד בקרוס קאנטרי שבוע קודם. המשכנו את סוף השבוע בבילויים עם החברים מהקבוצה והשלמנו סוף שבוע נהדר וחווייתי.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 14

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה