• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

פסטיבל המרתון ומה השתנה בשלוש שנים

פסטיבל המרתון ומה השתנה בשלוש שנים

הגעתי לחצי המרתון בתחושה טובה ובכושר מצויין ועם חברים שמעודדים

פורסם לראשונה בבלוג של ערן לנדה ומופיע כאן באישור

לפני שלוש שנים הגעתי לראשונה למלבורן וזמן קצר לאחר מכן, רצתי את חצי המרתון במסגרת פסטיבל המרתון המקומי. הכרתי את הקרוסבי קרו ימים בודדים קודם והאימונים שלי היו לא מסודרים לאורך תקופה וכך רצתי את אחד מחצאי המרתון החלשים שלי אי פעם. אגב, באותה השנה הייתי אמור לרוץ את מרתון ברלין והמעבר שינה לי את התוכניות. אז גם החלטתי לקצר את המרחק המיועד לחצי עקב אי הודאות של החיים מסביב.

מאותה הסיבה בדיוק (אי הודאות) החלטתי ללכת גם הפעם על חצי המרתון, רק שהפעם הקדמתי עם אימונים מסודרים בקיץ של מישור החוף והמשכתי עם מעבר חלק למסגרת האימונים המוכרת של הקרוסבי קרו שהניבה, כארבעה שבועות לאחר מכן, שיא אישי עליו כבר כתבתי בפוסט הקודם. כך הגעתי לחצי המרתון הפעם בתחושה הרבה יותר טובה ובכושר מצויין.

פסטיבל המרתון של מלבורן הוא ארוע הריצה הגדול בשנה. כ-30,000 משתתפים בכל המקצים ומרתון של 7,000 מסיימים שהיה הגדול בהיסטוריה של התת-יבשת. התכונה לקראת הארוע בקרב קהילת הרצים המקומית רבה ואימוני הקרוסבי קרו בחודשים האחרונים יוחדו להכנות למרתון ולחצי המרתון לצד אימונים למרחקים קצרים יותר. חברי הקבוצה, בתיאום עם הנהלת המרתון הובילו ריצות הכנה למרחקים משתנים בהתאם לתכנית כללית ובמגוון קצבים ואם אתה רץ למרחקים ארוכים ואתה גר בעיר, אז ביום המרתון סביר להניח שתרוץ באחד המקצים או לפחות תתנדב באחת מתחנות השתיה.

יום המרוץ – תכניות לחוד ומעשים לחוד

הגענו בבוקר למלבורן קריקט גראונד (MCG) האיקוני ולאחר הפקדת חפצים וסידורים אחרונים יצאתי בריצה קלה לעבר הזינוק כשבדרך אני מזהה חברים מהקרוסבי קרו ובמיוחד מסאות’ מלבורן תודות לגופית הפסים הבולטת. זיהיתי את פיל שהגיע מבריסביין לטובת הארוע, התמקמתי לידו בחזית וזינקנו לרחובות העיר. פתחתי בקצב מהיר מידי. הייתי מודע לזה שזה מהיר מה-4:05 לק”מ שתכננתי, אבל זרמתי עם זה וכך לקראת הקילומטר השישי החלטתי להאט וגם הקצב לא הרגיש נוח במיוחד. הגעתי לעשרה ק”מ בדיוק בזמן שרציתי, אבל עם תחושה לא נעימה שאני כבר די עייף. זה היה קצת מתסכל בהתחשב בכך שעשרה ימים קודם החזקתי קצב מהיר מזה באימון (10 ק”מ – 4:01), אבל אין מה לעשות, את הכסף סופרים במדרגות.

אחרי הקפה של האגם וחזרה לדרך סט. קילדה שמובילה לאיצטדיון ה-MCG הרגשתי את הדעיכה, אבל היה לי למה לצפות. חברי לקבוצה, אארון, פתאום נראה באופק לאחר שכנראה פתח מהר מדי בעצמו וידעתי שצפוי מעט עידוד בהמשך ואכן כך היה. חברים מהריצה עודדו ודחפו בנקודות שונות. בק”מ ה-15 חיכו בק ונטלי המקסימות עם בקבוקי שתיה אישיים שאספו מאיתנו יום קודם וכך חיכה לי בקבוק פאווראייד קטן שהיה כלום לעומת הדחיפה המורלית מהקריאות שלהן. בשלב זה הצלחתי להרים את עצמי לקצבים מהירים מ-4:10 והרגשתי קצת יותר טוב ובעיקר את הסוף מתקרב. עקפתי את אארון והוא בתגובה הושיט את ידו לקראתי וקרא לי להאיץ. בסביבות הק”מ ה-17 חיכה סטוארט, נשיא סאות’ מלבורן, עם דגל פסים אדום לבן ובכלל בשלב הזה שמעתי קריאות עידוד מכל כיוון, בין אם Go Izzy או C’mon South וזה תמיד עוזר.

בגשר הקולות

מבט בשעון לימד אותי ששיא אישי נמצא עדיין בהישג יד ולאחר עליה קצרה בה עקף אותי קאי הגרמני לקראת מרתון נהדר של 2:46, מצאתי כוחות לעודד אותו ולדחוף את עצמי במה שנשאר. התקרבתי לפדריישן סקוור וידעתי שמשם כבר אין הרבה עד לסיום, מה שהסתדר טוב עם זה שכבר הרגשתי מפורק. הייתי צריך עוד דחיפה קטנה וזו היתה פשוט מושלמת. ערן חיכה לי באזור ק”מ 20 וצעק לי בעברית “קדימה, ערן”. אין לי הרבה חברים ישראלים כאן, אבל ערן הוא חבר קרוב ולאחר שחזרתי למלבורן הוא אף השתכנע להצטרף לקרוסבי קרו ורץ את ה-10 ק”מ באותו הבוקר בדרך לשיא אישי משלו. הקריאה שלו היתה בזמן, במקום ובעברית חודרת, לקראת העליה האחרונה בגשר הקולות שנקרא כך כי בצידיו מובנים רמקולים המשמיעים קולות מוזרים. מהנקודה העליונה בגשר “טסתי” בירידה לקראת הכניסה לאצטדיון והקפה אחרונה בהיכל המדהים שמהווה תפאורה נהדרת לסיום המרתון. הרגשתי את הפאווראייד עולה, אבל זה כבר נגמר. 1:27:29 – לא מה שתכננתי, אבל אמרו לי שלא מקטרים על שיא אישי.

ומה השתנה בשלוש שנים? בערך עולם ומלואו ורבע שעה שקיצצתי בתוצאה.

“הרגשתי את הפאווראייד עולה”

 

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 14

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה