• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

צעירים ישראלים באנגליה: בין שתי מדינות

צעירים ישראלים באנגליה: בין שתי מדינות

מתבגרים חצויי זהות בלונדון בוחנים את עצמם בהתקרבם לגיל גיוס. היכן הם רואים את עתידם בשנים הקרובות – בצבא או בלימודים?

 

פעמים רבות, החוויה שלנו כישראלים באוסטרלהי, אינה שונה מהתחושות והנושאים מול ניצבים ישראלים החיים במדינות אחרות בעולם.

אתר אוסראלים יביא לכם מדי פעם הצצה לעולמם של ישראלים החיים במקומות אחרים בחו”ל, דוגמת קנדה, בריטניה וגרמניה.

לפניכם כתבה ראשונה, העוסקת בזהות צעירים הישראלים החיים בלונדון ושאלת הגיוס לצבא.

כתבה זו פורסמה לראשונה באתר ALONDON.NET ומובאת כאן באישור

מאת: נורית רובין-ווילסון

הם נולדו בישראל ועברו לכאן בגיל צעיר. הם השתלבו בבתי ספר מקומיים, הפכו את האנגלית לשפתם הראשונה ואת בריטניה לביתם. נוח להם עם אנגלים והם מכירים היטב את המנטליות המקומית. למרות זאת, ברור להם לגמרי שהם ישראלים, כי ישראליות זה עניין של אופי ומיקום גיאוגרפי או שפה לא משנים את העובדה הזאת. ארבעה בני נוער ישראלים הגרים בלונדון מדברים על תרבות, זהות ושייכות.

מתבלת את העברית באנגלית

אמילי בז’רנו (18), ילידת פתח תקווה, סיימה את לימודיה בתיכון קינג סלומון. היא הגיעה ללונדון לפני שמונה שנים כשהייתה בת עשר. הוריה, שלמדו כאן באוניברסיטה, תמיד חשבו שיש סיכוי שיום אחד יגיעו שוב לממלכה המאוחדת. לכן אימה שוחחה איתה תמיד באנגלית ואביה מקפיד באדיקות על העברית, עד היום. בשיחה בינינו היא מתבלת את העברית באנגלית ומודה שזה בא יותר בקלות. “אפילו עם החברים הישראלים שלי דיברתי בדרך כלל באנגלית, למעט מקרים שלא רצינו שיבינו אותנו”. אך היא מדגישה, ש”למרות השפה, אני מרגישה ישראלית, אני מאוד פטריוטית, ותמיד כשישאלו אותי אענה שאני מישראל”.
 


לא רואה עצמה נשארת כאן לנצח. אמילי בז´רנו


איך הישראליות שלך באה לידי ביטוי
?
“אני חושבת שקיבלתי מישראל את החום, החברותיות והספונטניות, וכמובן גם את כל הזיכרונות המדהימים מהילדות: ים, חופים, שמש ופארקים. אולי בגלל זה, הדבר שהכי מפריע לי פה באנגליה הוא מזג האוויר. אני גדלתי בים”.

החברים שלך כאן ברובם ישראלים או אנגלים?

“הייתה תקופה שהיו לי הרבה מאוד חברים ישראלים אותם הכרתי בבית הספר הפופולרי לריקוד, ‘קידנזה’, שם רקדתי כחמש שנים. עם החברים הישראלים הרגשתי יותר פתוחה, יותר עצמי. אבל לאחרונה כמעט כולם חזרו לישראל כדי לשרת בצה”ל”.

חשבת על שירות צבאי? 

“החלטתי שלא ללכת על זה, בין היתר כי אני לא רוצה להיות חיילת בודדה. אני מאוד קשורה להורים ולא הרגשתי שזה משהו שאני חייבת לעשות. גם ההורים לא אהבו את הרעיון שאהיה חיילת בודדה וחששו ממה שקורה בארץ, אבל לא לחצו. זו הייתה החלטה שלי”.

היכן את רואה את עצמך בעתיד?

“בשנים הקרובות אני לגמרי רואה את עצמי באנגליה. כל החיים שלי כאן כרגע, המשפחה הקרובה, וגם תחום הלימוד שלי, אמנות ואופנה, הוא כזה שעדיף ללמוד ולהתפתח בו באנגליה. מצד שני, אני לא רואה את עצמי נשארת כאן לנצח ומגדלת פה ילדים. אני מעדיפה מדינה חמה, אז אולי אחזור לישראל”.


לא שלם עם ההחלטה לוותר על צה”ל

דור ברק (18), במקור מגבעתיים, תלמיד ב-JFS. הוא הגיע ללונדון כשהיה בן שש בעקבות עבודתו של האב שעוסק בבנקאות כשהתכנון היה לחזור לארץ אחרי כמה שנים. אך כמו שקורה להרבה משפחות ישראליות, התאריך חזרה נדחה ונותר כרגע ללא יעד.

 


מרגיש מוזר לדבר באנגלית בארץ. דור ברק


איפה הבית?

“כאן, אבל ישראל היא הבית השני. כשאני שם אני מרגיש בבית, אני עדיין בקשר עם החברים מבית הספר שלי בגבעתיים וזה די מטורף כי כשעזבנו הייתי בן שש”.

אתה מרגיש יותר אנגלי או יותר ישראלי?

“אני חושב שאני יותר ישראלי, בעיקר באופי. החברים האנגלים שלי לא מבינים למה שמישהו ירצה לעשות שנת שירות, למשל. מהבחינה הזאת אני מרגיש יותר קרוב לישראלים שהם גם יותר חמים וספונטנים. כשאני מכיר מישהו בארץ, אני מיד מרגיש הרבה יותר קרוב אליו. ובכלל, הקשר לארץ קרוב, כי ההורים מקפידים לבקר בה לפחות פעם בשנה”.

באיזו שפה יותר נוח?

“כאן – באנגלית, גם עם החברים הישראלים, שרבים מהם הכרתי בצופים, וכשאני בארץ בעברית. כשהחברים שלי בישראל רוצים שאדבר איתם באנגלית זה מרגיש לי מוזר. כנראה שיש זמן ומקום לכל דבר”.

מתכנן להתגייס לצה”ל?

“תכננתי ללכת לצבא, אבל התחרטתי. כשהייתי צעיר, היה לי ברור שאני הולך לשרת בצה”ל. אבל כשקיבלתי את צו הגיוס והייתי צריך להתחיל את התהליך, חשבתי על זה שוב. כנראה שאם הייתי מחליט שכן, המשפחה הייתה חוזרת בעקבותיי. אם השירות הצבאי היה נמשך שנה אחת, הייתי הולך על זה, אבל אני מרגיש ששלוש שנים זה יותר מדי. זה למעשה לעצור את כל החיים שלי. במקום זה החלטתי ללכת לאוניברסיטה, ואני מתכנן ללמוד יחסים בינלאומיים, כנראה באוניברסיטת אדינבורו או בבריסטול. אני עדיין לא שלם עם ההחלטה שלי לוותר על צה”ל”.

איפה תהיה בעתיד?

“שואלים אותי די הרבה את השאלה הזאת, ואני רוצה להגיד שמתישהו אחזור לארץ, אבל האמת היא שאין לי מושג”.


האופי מורכב משתי התרבויות

יונתן וויגר (17), תלמיד ב-Jcoss. הגיע ממודיעין לפני פחות משנה, לאחר שאביו קיבל את תפקיד מנכ”ל ה-UJIA. אבל זו לא הפעם הראשונה שהוא כאן. מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא לא הפסיק לנדוד: הוא נולד בישראל לאבא אנגלי ואמא צ’יליאנית שעשו עלייה. כשהיה בן חצי שנה עברה המשפחה לארצות הברית לשלוש שנים וחזרה לארץ. כשהיה בן שש שוב עזב את ישראל, הפעם לטובת לונדון, וחזר אליה חמש שנים מאוחר יותר. על אף הנדודים, לוויגר אין ספק לגבי זהותו: “תמיד גדלתי כישראלי, זה לא משנה איפה הייתי. גם כשגרנו במקומות אחרים הקפדנו לשמור על קשר הדוק עם הארץ, ונסענו לבקר באופן קבוע. זאת הסיבה שעוד שנה אני מתגייס לצבא. אני מקווה שלמודיעין”.

 


לא הפסיק לנדוד. יונתן וויגר. צילום: אריק הופמן


אחרי הצבא וויגר מתעתד להישאר בישראל כדי להמשיך ללימודי יחסים בינלאומיים. “כשאתה אזרח העולם, כנראה שיחסים בינלאומיים זה משהו שמעניין אותך”, הוא מסביר. ההחלטה הזאת, התגבשה אצלו בשנתיים האחרונות בהן שהה בארץ. “אלו היו שנתיים מאוד משמעותיות ומעצבות. עד אז, חשבתי שבטח אלמד כאן”.

היו לך התלבטויות בנוגע לצבא?

“לא ממש. הגיוס לצה”ל הוא דבר מקובל בחברה הישראלית, ולמרות החששות אני מרגיש מחויב. יכולתי להימנע מזה אם הייתי נשאר כאן, אבל זאת לא אפשרות”.

תחזור לישראל לבד?

“כן אני הולך להיות חייל בודד. אבא בסדר עם זה, אימא קצת פחות”.

אחרי ילדות באנגליה, ואב עם שורשים בריטיים, אתה לא מרגיש פה בבית?

“אני ישראלי, אבל מרגיש בנוח בשני המקומות, בשתי השפות ועם חברים מכאן ומשם. אני חושב שגם האופי שלי מורכב משתי התרבויות; הישראלים צועקים ומתלהבים והאנגלים מנומסים ומאופקים. אני איפשהו באמצע”.


אוהבת את העיר, אבל פחות את האנגלים

מאיה מושקוביץ, (16.5), מכפר ורדים, לומדת בתיכון קינג סלומון. לאנגליה הגיעה עם המשפחה לפני כחמש שנים, מיד אחרי הבת-מצווה, כדי שאביה יוכל להשלים דוקטורט בזהות לאומית בסביבה נייטרלית.

 


צופיפניקית ותיקה. מאיה מושקוביץ. צילום: אריק הופמן


לונדון הפכה לבית?

“לונדון היא עיר מקסימה, אבל רק כשאני נוחתת בארץ, אני מרגישה שבאמת הגעתי הביתה. אני אוהבת את העיר, אבל פחות את האנגלים, שהם לדעתי שקועים ומרוכזים בעצמם. ישראלים חושבים על עוד דברים מעבר לללכת הכי מהר לאוניברסיטה כדי לסיים ולהרוויח כסף. ולמרות שיש לי גם חברים אנגלים, הישראליות והעברית תופסות חלק מרכזי בחיי. בבית אנחנו מדברים עברית וגם ב’צופים’ – שם אני חברה מאז שהיא הוקמה בלונדון לפני ארבע שנים, ומדריכה בה זו שנה שנייה”.

מה היא תרומתה של הצופים בלונדון לחיזוק הקשר?

“הצופים נותנים המון חיבור לארץ, ואפילו ילדי ישראלים שנולדו כאן או שהגיעו בגיל צעיר מאוד מרגישים יותר קרובים למדינה בזכותם. שם אנחנו מדברים על כל הדילמות שלנו לגבי ההמשך: האם להתגייס, איפה ללמוד ואיפה אנחנו רואים את העתיד? כולנו עברנו משהו משותף: בשלב מסוים ההורים של כולנו לקחו אותנו והעבירו אותנו למדינה אחרת בלי לשאול לדעתנו”.

ומה תרצי לעשות בעוד שנה וחצי?

“זה עדיין לא ברור. אני מרגישה ישראלית ולא אנגלייה ומרגישה גם שזאת החובה שלי ללכת לצבא. במיוחד אחרי מלחמת לבנון השנייה. גרנו בכפר ורדים שהיה איזור בסכנה והצבא הגן עלינו ככה שזה הזמן לתרום את חלקי בחזרה. אבל אם בכל זאת אשאר, אקח פסק זמן לפני הלימודים, כנראה במדעים ובחקר המוח”.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 190

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה