• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

קוצר ראות: התפוצה הישראלית לא תהפוך ליהודי הגולה

קוצר ראות: התפוצה הישראלית לא תהפוך ליהודי הגולה

הרעיון “לאפשר ליורדים להתנער מהישראליות, לחזור להיות יהודים גלותיים” הוא הזיה שנולדה מראייה מיושנת ובלתי רלוונטית של המהגרים הישראלים בעולם.

באחרונה פורסמה באתר nrg.co.il ידיעה אודות ישראלים החיים בצפון אמריקה. תחת הכותרת הפרובוקטיבית “צרת הישראלים היורדים, ההולכים ונעלמים“, נטען כי קיים נתק עמוק בין הישראלים החיים בארצות הברית ובקנדה ובין הקהילות היהודיות המקומיות. הכותרת מהווה עיוות מהותי של המציאות, וחלקים נרחבים בכתבה והרעיונות המוצגים בה מוטים באופן בלתי סביר.

“כמו שמן ומים”: מהגרים ישראלים ויהודים בתפוצה

הכתבה מבוססת במידה רבה על ראיון עם גידי גרינשטיין, העומד בראש מכון ראות – מכון מחקר ישראלי פורץ דרך, שמגבש ניירות עמדה אסטרטגיים לטובת מדינת ישראל ופיתוחה. המכון פירסם מספר מחקרים אודות ישראלים בצפון אמריקה. העבודה של מכון ראות מרשימה, וגולת הכותרת שלה היא מיפוי ה”ספירה החברתית” בה מתעצבת דמותו של הישראלי המהגר – במפגש עם יהודי הגולה, התרבות הלאומית המקומית והסביבה של המהגרים הישראלים באותה מדינה.

מסקנות המחקר של ראות מתיישבות עם הדוקטורט שלי, שסקר את הקהילה הישראלית באוסטרליה. באוסטרליה – כמו גם בבריטניה, ארצות הברית וקנדה – ניתן להצביע בבירור על שתי קהילות נפרדות, יהודית וישראלית, שאינן מתקשרות ביניהן ואף שומרות על הפרדה. מכאן, עולות במחקר של ראות שלוש מסקנות משמעותיות ובעלות תוקף גם לגבי הקהילה הישראלית באוסטרליה: שהגישה השלילית כלפי “היורדים” היא בלתי יעילה ואף הרסנית ; שלא ניתן להטמיע (Integrate) ישראלים מהגרים לתוך הקהילה היהודית ; וכי הדור השני והשלישי, גם אם חי בתוך “בועה ישראלית”, מתרחק מזהותו הישראלית והיהודית.

מסקנות אלו מפתיעות לטובה בכנות ובעומק שלהן. הן עוקפות את המכשול המשמעותי של מרבית הניסיונות לחקור את הישראלים בחו”ל – מתודולוגיה. במקרים רבים וגם במקרה הזה, קיימת הסתמכות על ראיונות עם יחידים אליהם מגיעים דרך מדגם בלתי מייצג ואקראי (או בשיטת כדור השלג, חבר מביא חבר). המרואיינים הם לא פעם מי שמוכן בכלל לדבר, בעלי אינטרס בקהילה היהודית, שליחים שבאו לזמן קצוב וכיוב’. מנגד, אין כמעט הסתמכות על נתונים אמפיריים (יוצא דופן הספר המשובח של לב ארי ורבהון על הישראלים בארצות הברית). יש להודות: נתונים כאלו קשים מאוד להשגה ודורשים השקעה כספית ושיתוף פעולה מקומי. נתמזל מזלי שבאוסטרליה עמד לרשותי מכרה זהב של נתונים ומידע ראשוני. תודות למנחה שלי לדוקטורט, פרופ’ אנדרו מרקוס מאוניברסיטת מונאש, יכולתי לנתח את ממצאי סקר “דורות 2008” בקרב מעל 5000 יהודים באוסטרליה וניו זילנד, כולל 356 ילידי ישראל. על כך הוספתי בחינה של מקורות טקסטואליים דוגמת ספרי זיכרונות של מהגרים מישראל ועיתונות ישראלית אתנית (Eתון עיתון הישראלים באוסטרליה) ומעקב אחרי פורום חברתי באינטרנט של ישראלים באוסטרליה (תפוז) ועוד.

משקפיים ישנות למציאות חדשה

כאמור, המחקרים של מכון ראות פוגעים במטרה והמסקנות מרשימות. אך אז מגיע פיתול בעלילה.

מתוך ההבנה, הנכונה, שישראל נדרשת לתמוך בקהילות היהודיות העומדות בפני אתגרים חדשים, מציע גרינשטיין בדבריו בכתבה

“לאפשר ליורדים להתנער מהישראליות, לחזור להיות יהודים גלותיים אשר חיים בקהילות יהודיות ומרוכזים סביב בית כנסת. הישראלים לא יודעים להיות חלק מקהילה. אנחנו מתמקדים בכך שצריך ליצור מרחבים היברידיים, שייכנסו בדלת אחת כיהודים ישראלים ויצאו כיהודים של הגולה”

בבת אחת נחשפת ראיית העולם שמניעה את מרבית העניין מישראל במהגרים שעזבו את הארץ. מהותו של העיסוק הזה – חזרה למשקפיים של הציונות המוקדמת, ברוח אסכולת “היורדים”. כשראש הממשלה רבין ז”ל ניפק את המשפט הידוע “נפולת של נמושות”, החוקרים הלכו בעקבותיו ותייגו ישראלים החיים מחוץ לישראל כ”סוטים חברתיים” או שדימו את האינטראקציה בינם לבין עצמם כמקבילה למתירנות הומוסקסואלית של מפגשים מיניים חפוזים חד-פעמיים ונצלניים (משה שוקד).

בדומה, ראות עוסקת ב”התבוללות” מול “שייכות לקהילה היהודית”, כאילו דיכוטומיה של זהות היא האפשרות היחידה. אבל במאה ה-21, ובפרט במדינות ליברליות המעודדות רב-תרבותיות, זהות היא מאפיין של הגדרה עצמית מורכב בהרבה, כולל מרכיבים ותתי-מרכיבים של הזדהות. לא רק דת או לאום, לא רק יהודי או מתבולל. ישנן זהויות סמליות, קבוצות אתניות וקהילות תפוצה.

רעיון שאין לו אחיזה במציאות

הרעיון לפיו את “הילדים האבודים” היורדים מישראל, יש לדחוק לזרועותיה החמות של הקהילה היהודית המקומית למען יהפכו ל”יהודים של הגולה” הוא לא פחות מהזיה, או אולי ניסיון להגשים את החלומות של מנהיגי הקהיליות היהודיות. אין זה סוד שמצבן של אלה האחרונות אינו כתמול שלשום. בעוד שיהודים רבים בארצות הליברליות עושים חיל ותומכים בישראל, הרי שהדורות הבאים הם מפולגים יותר, פחות קשורים ליהדות ומגדירים עצמם בדרכים חדשות של יהדות שאינה עולה בקנה אחד עם המוסדות המוכרים של הקהילה והתפיסות שהם מייצגים. עיקר האתגר של הקהילות היהודית לגבי הדור הבא מתנקז בבתי הספר היהודיים הפרטיים. באוסטרליה, כמו גם בצפון אמריקה, יהודים רבים בוחרים לשלח ילדיהם לבתי הספר הציבוריים. את הזהות היהודית הם משמרים על ידי ביקורים משפחתיים בבתי כנסת, סביבה יהודית והחגים והמסורת בבית.

ישראלים בחו”ל מתנהגים בצורה דומה. מרבית המהגרים הישראלים הם חילוניים והם מזהים את מוסדות הקהילה היהודית ואת בתי הספר כבתוכם כ”דתיים”. בפועל, הם דוחים את בתי הכנסת כמוסדות חברתיים (להוציא את בתי חב”ד עם הרבנים דוברי העברית), ומעדיפים לעסוק בשימור העברית בקרב ילדיהם כסממן עיקרי של הזהות הלאומית הישראלית. הילדים נשלחים לבתי ספר ציבוריים והיהדות מועברת לדור השני דרך טקסי “הדת האזרחית” הישראלית, של חגים עיקריים לצד הימים הלאומיים (זיכרון, עצמאות). אבל גם במכון ראות מסיקים, ובצדק, כי אין למהלכים הללו תכלית עמוקה דיה כדי לשמר זהות ישראלית בדורות הבאים.

הרעיון שמציג גרינשטיין לא יכול להתקבל בקרב המהגרים הישראלים. לדעתי, הסיבה להגיית רעיון כזה היא העובדה שבשום מקרה כמעט, כמו גם בעבודה של ראות – המחקר והניתוח נעשו על ידי “גורמים חיצוניים”, ולא נעשו על ידי “צופה משתתף” – ישראלים שחיים בחו”ל כמהגרים מבחירה וכ”מתיישבים” (Settlers). החוקרים כמעט תמיד הם ישראלים מהארץ שבאו לתהות על קנקנם של “היורדים” שעזבו; לכל היותר יהיו אלו אורחים לכמה שנים שצפויים לחזור לישראל. בעמדותיהם – ולא פעם כתוצאה מהעובדה שהם נשלחים מטעם הממשלה או גופים עם תפיסות שמרניות מסוימות – הם ממשיכים לקדש את המיתוס “החזרה” הבלתי נמנעת של הישראלים לארץ (The myth of return) ואת החלוקה העתיקה ל”יורדים” ו”עולים”. בנוסף, הם מצויים במגע קרוב עם המנהיגות של הקהילה היהודית שמבקשת פעמים רבות לקדם היטמעות של הישראלים בתוך מוסדותיהם.

 

כיצד משמרים מרכיב הזדהות עם ישראל בדור השני?

בסוכנות היהודית פתחו באחרונה ביוזמה ברוכה של ניסיון לחבור עם הישראלים בתפוצות וגם לסייע בקישור לקהיליות היהודיות המקומיות. זה היה הרקע לכנס ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה (אי”א) יחד עם הסוכנות והפדרציה הציונית של אוסטרליה, שנערך במאי האחרון במלבורן. זו פעם ראשונה שגוף הקשור ביסודותיו למדינת ישראל מקבל בגלוי את העובדה שהישראלים הם תפוצה נפרדת מהקהילה היהודית ושיש לטפח את הקשר עימם.

זהו מהלך נכון ובוגר – להפנים שבחו”ל מתפתחת תפוצה ישראלית לאומית אתנית, גם אם תהליך זה בראשיתו בלבד. יהודי הגולה הם קהילה אחות, אבל נפרדת; תפוצה דתית היסטורית, שאינה לאומית. אין סיכוי שהישראלים יקבלו את הרעיון שהם צריכים “לחזור להיות יהודים גלותיים” ושילדיהם צריכים לחבור לתפוצה אחרת, שונה ושאין להם חיבור אליה. אי אפשר לחזור אחורה בזמן, בעידן של היום זה כמו לדרוש שמי שנוסע במכונית מתקדמת יחנך את ילדיו לרכב על סוס ועגלה.

ישנן דרכים רציניות יותר, שנושאות תוצאות טובות בהרבה לשימור הקשר של הילדים הישראלים עם מורשתם, מבלי לצפות שימשיכו להיות ישראלים כמו הוריהם. זוהי ציפייה בלתי סבירה. המוקד צריך להיות ביקורים בארץ (דוגמת תוכנית מסע), שליחים לקהילה הישראלית (בנפרד מאלו המשוגרים לקהילות היהודיות) ועוד פעילויות ברוח דומה. זהות הילדים היא מוקד חשוב של פעילות הסוכנות היהודית, ומוקדשים מאמצים למשל ליצור בקהילות ישראליות קבוצות צופים ישראליות (“צופי צבר”) שהוכיחו עצמם ככלי יעיל לשימור הקשר של הדור השני עם ישראל.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

רן פורת

הקמתי יחד עם חברים טובים את האתר הזה. השלמתי דוקטורט באוניברסיטת מונאש אודות הקהילה הישראלית באוסטרליה, שעתיד לצאת כספר. מלמד באוניברסיטה על ישראל והמזרח התיכון (מונאש), כותב (למשל מעריב). ממייסדי ארגון הגג של הישראלים באוסטרליה אי"א. אזרח אוסטרלי שמח, שתמיד ישאר ישראלי. אבא גאה ל-3 בנות.

מספר פוסטים : 92

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה