• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

חרפת החרמות: רוח רעה של צנזורה

חרפת החרמות: רוח רעה של צנזורה

החרם האנטי-ישראלי מאיים על היסודות הבסיסיים ביותר של הדיון האקדמי

הקדמה

מי שמשתתף בחרם אקדמי הוא שוטה. פרופ’ חבר ג’ייק לינץ’ (אוניברסיטת סידני) הוא שוטה. בטפשותו הוא החרים את פרופ’ דן אבנון (האוניברסיטה העברית בירושלים).

אך מי שמחרים אקדמאים, אין להחרימו! כמובן שאפשר לגעור בו, אך לא להחרימו! עין תחת עין, שן תחת שן – וכל הקהילה האקדמית תהיה עיוורת וחסרת שיניים.

 

פורסם לראשונה ב-The Times Higher Education Supplement ,15 August 2003, p. 14 ומובא כאן בתרגום לישראלית באישור המחבר

 

מעשיה יהודית מספרת על יהודי שהגיש את מועמדותו לתפקיד של כרוז במכירות פומביות, ולא התקבל. כשחזר הביתה, חקרה אותו אשתו מה קרה, השיב: “א-א-א-נ-ט-ט-י-ש-ש-ש-מי-יות!”

אינני מאמין שפרופ׳ אנדרו ווילקי מאוניברסיטת אוקספורד, שדחה מועמד ישראלי לדוקטורט, הוא אדם אנטישמי. אך אין זה אומר שוועדת המשמעת של האוניברסיטה לא צריכה לסלק אותו משורותיה היוקרתיות.

עם זאת, אין להתמקד באופן בלעדי במקרה אחד. המשפט המטריד ביותר בהודעה ששלח ווילקי כאשר דחה את הסטודנט, אינה הפיסקה ‘אין סיכוי שאקח מישהו ששירת בצבא הישראלי’. אלא דווקא ‘כפי שאתה בוודאי יודע, אינני המדען היחיד בבריטניה עם דעות שכאלה’. לאלו מאיתנו שמתייחסים בביטול לווילקי ורואים בו חריג, המשפט האחרון מדגים שהפעולה שלו זוכה, למעשה, לעידוד על ידי האווירה הכללית בתקשורת הבריטית.

אין ספק שהחרם על אקדמאים ישראליים, שהחל בבריטניה, משחק תפקיד. מהלך זה הביא לפיטור אקדמאים, דחיית מאמרים, ביטול כנסים, וצעדים נוספים שנועדו לבודד את הקהילה האקדמית הישראלית. לכן, אין לתמוה שיכולת השיפוט של ווילקי נפגעה ושלא ניסה כלל להסוות את הדעה הקדומה שלו. אך הוא רק מהווה את קצה הקרחון – אחרים, יותר ממולחים ופחות כנים, פשוט יכולים להמציא סיבות מזוייפות לדחות מועמד ישראלי.

יוזמי החרם ותומכיו חיפשו להצדיק אותו על ידי השוואה עם החרם על האקדמאים ומוסדות התרבות בדרום אפריקה בראשית שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. אך הם, וגם מתנגדיהם, לא זיהו את ההבדל המכריע בין שני המצבים. החרם נגד האפרטהייד נתפס כמחווה של תמיכה ולא צעד עוין שכוון נגד אומה בכללותה. אלו שיזמו אותו היו מעורבים באופן פעיל במתרחש בדרום אפריקה וחיפשו עצה ומעורבות מהקהילה האקדמית של המדינה.

בניגוד לכך, החרם נגד ישראל הוא יוזמה אירופית, המכוונת נגד כל האקדמאים המזוהים עם מוסדות ישראלים. מונה בייקר, עורכת כתבי עת מקצועיים העוסקים בלימודי תרגום, לקחה לעצמה את החופש לפטר את מרים שלזינגר, נשיאה לשעבר באמנסטי ישראל, מחבר העורכים של כתבי העת הללו. כאשר UMIST המכון למדע וטכנולוגיה אוניברסיטת מנצ’סטר חקר את פעולתה של בייקר, היא טענה שכאזרח פרטי יש לה את הזכות להחרים כל אדם שתבחר.

אבל החרם של ‘אזרח בריטי פרטי’ על ישראלי ‘נציג ציבור’ מהווה מוסר כפול. כיצד בייקר היא יותר ‘פרטית’ משלזינגר? האם בייקר באמת מאמינה שחרם יכול להועיל? בדומה, האם ווילקי יוציא מחוץ לחוק מועמדים מסין, רוסיה, לוב, סוריה או איראן? האם הוא אי פעם דחה מועמד אמריקני, או שמא הוא מסכים עם מדיניות ארצות הברית?

כל החרמה כזו היא חסרת יושרה אינטלקטואלית. חרמות אקדמיים מנוגדים לרעיון הבסיסי ביותר של אוניברסיטה, והתפיסה של כפר גלובלי. הם מדביקים את האקדמיה באפליה, ומחלישים את יכולתה לשרת כמודל גלובלי של חשיבה עצמאית.

אסור לנו להרשות להחרמות למנוע מאיתנו להזמין עמית מאיראן לשולחן ארוחת הערב או לעצור אותנו מלצטט אקדמאי היושב בדמשק. עלינו להמשיך לכתוב מאמרים אקדמאיים עם פרופסורים משנגחאי ולהשתתף בועידות במוסקבה, אלסקה או בית הספר למשפטים לידי אל-אקצאא’. אסור לנו להרשות לצנזורה ולגזענות להרוס את האקדמיה שלנו, שגם כך היא שבירה.

 

פרופ’ גלעד צוקרמן

ראש הקתדרה לבלשנות ושפות בסיכון באוניברסיטת אדלייד

Http://www.zuckermann.org

Http://www.adelaide.edu.au/directory/ghilad.zuckermann

על פעילותו של פרופסור גלעד צוקרמן למען קהילות אבוריג׳יניות:

http://www.youtube.com/watch?v=DZPjdNaLCho

Http://www.whyallanewsonline.com.au/story/1503840/reviving-barngarla-language/

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

גלעד צוקרמן
Professor Ghil'ad Zuckermann

פרופ' גלעד צוקרמן הוא פרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה לבלשנות ושפות בסיכון באוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה. הוא מכהן גם כפרופסור מן המניין במעמד מיוחד באוניברסיטת שנחאי ללימודים בינלאומיים וכמדען אורח במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. הוא בעל תואר דוקטור מאוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג' באנגליה. הוא היה פרופסור אורח באנגליה, בסינגפור, בארה"ב, בסלובקיה ובישראל ובעל משרות-מחקר בכירות בקיימברידג' (אנגליה), במלבורן (אוסטרליה), בבלאג'ו (איטליה), באוסטין (טקסס), בטוקיו (יפן) ובירושלים. בין פרסומיו הרבים – באנגלית, בישראלית, באיטלקית, ביידיש, בספרדית, בגרמנית, ברוסית ובסינית ובשפות נוספות – כלולים הספרים Language Contact and Lexical Enrichment in Israeli Hebrew (Palgrave Macmillan, 2003) ו-ישראלית שפה יפה (עם עובד 2008). הוא שולט ביותר מ-10 שפות. גלעד צוקרמן נחשב ל"ילד הרע של הבלשנות העברית". בספרו "ישראלית שפה יפה" הוא אומר שבעצם השפה שאנו דוברים אינה עברית ולכן אין צורך וטעם לכפות עליה את חוקי העברית. ההרצאות שלו בנושא השפה הישראלית מנתחות בפשטות ובאלגנטיות את יחסי הגומלין בין הישראלית, העברית, היידיש ושפות אחרות. שילוב ההשפעות השמיות והאירופאיות ניכר כבר בדקדוק ובאוצר המילים של התורמות העיקריות לשפה הישראלית. בעוד שהיידיש עוצבה על-ידי העברית והארמית, לשונות הודו-אירופאיות (כמו יוונית) מילאו תפקיד חשוב בעברית. לאופייה של הישראלית כשפת-כִּלְאיים שמית- אירופית השלכות חשובות ביותר לגבי גבולות היכולת להחיות שפה, גנטיקה ואבולוציה לשונית, סוציו-לינגוויסטיקה וחקר המגע בין תרבויות. אלה הרצאות מלאות הומור ואהבה לשפה ולדובריה, מסע מרתק בעקבות הלשון הישראלית. בעודן מעמידות למבחן את ההנחות המוכרות לנו, חושפות ההרצאות אמת אחרת, שבכוחה לשנות את האופן שבו אנחנו תופסים את השפה שלנו בפרט ואת התרבות הישראלית בכלל.

מספר פוסטים : 4

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה