• ברוכים הבאים לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה בע

שינוי תודעתי-התנהגותי

שינוי תודעתי-התנהגותי

לאחרונה אני שמה לב לשינויים שאני עוברת באוסטרליה, למשל ביחס שלי לישראל וליהדות. היום אני נמצאת הרבה יותר במקום של קבלה והשלמה.

פורסם לראשונה ב”בלוג Shelly” ומופיע כאן באישור

לאחרונה אני שמה לב יותר ויותר לשינויים התודעתיים וההתנהגותיים שאני עוברת כאן. אני מסתכלת על עצמי ואומרת: שלי של היום היא לא שלי של לפני שנה, ואפילו לא שלי של לפני חצי שנה. כשאני בוחנת מה בדיוק השתנה בי, אני מגלה לא מעט דברים שקשורים לנפש שלי, להתנהגות שלי ולתגובות שלי לסביבה.

כמו שכתבתי בפוסט של ״שלום לאני הפנימי״, הנפש שלי רגועה הרבה יותר מאז שעברנו לכאן. היום הרוגע והשלווה אינם זרים לי יותר והם חלק בלתי נפרד ממני. זה משפיע על כל תחומי החיים שלי ובא לידי ביטוי בדברים גדולים וקטנים כאחד, החל מהזוגיות שלי שפורחת ועד לנהיגה שלי שהפכה להיות דבר שאני נהנית ממנו, לעומת דבר שבעבר הייתי מחפשת להתחמק ממנו.

זה בא לידי ביטוי גם ביחס שלי לסביבה ובבחירות שאני עושה. הארה שהגעתי אליה לא מזמן (בעקבות חוויה לא נעימה שעברתי) היא שכל החיים הייתי people pleaser. אנשים שלא הסכימו איתי או שחשבו עליי דברים לא נכונים – הייתי מתאמצת לשנות את דעתם. היום אני כבר לא שם. זה לא שלא חשוב לי שיסכימו איתי או שיאהבו אותי, אבל אני לא אתאמץ לשכנע את מי שלא. אני מספיק בטוחה בעצמי כדי לדעת איזה בן אדם אני. כמו כן, אם יש אנשים שהנוכחות שלהם בחיים שלי לא עושה לי טוב – אני לא משאירה אותם בחיים שלי. זהו חלק מהשינוי התודעתי שאני עוברת כאן, וההשפעה שלו עליי כל כך טובה.

במסגרת השינויים שאני עוברת, אני שמה לב גם לשינוי עצום ביחס שלי לישראל וליהדות. אי אפשר להכחיש שכשהגעתי לכאן הייתי מלאה בזעם הן על ישראל, שהשתנתה לי לרעה מול העיניים, והן על היהדות, שנכפתה עליי ונדחפה לי כל כך עמוק לגרון עד שרציתי להקיא. אפשר לראות את זה גם בפוסטים שכתבתי בבלוג ובפייסבוק באותה התקופה. לאחרונה, אני משתחררת יותר ויותר מהזעם הזה, שהיה מנת חלקי בשנים האחרונות. לגבי היהדות, עם כמה שזה אירוני, התחלתי להיות סובלנית יותר כלפיה אחרי שיצאתי ממדינת היהודים. אם פעם הייתי בורחת מהחגים ומהמסורת, היום זה משהו שאני נהנית ממנו.

אפשר לסכם את זה ולהגיד שהיום אני נמצאת הרבה יותר במקום של קבלה והשלמה, והרבה פחות במקום של הקורבן הכועס – אותו מקום שהייתי בו לחלוטין עד לא מזמן. נכון, יש עוד מקום לשיפור ומדובר בתהליך הדרגתי, אבל אני שמחה שהוא קורה. כמו לגבי קשרים חברתיים כך גם לגבי מקום מגורים – לפעמים אתה צריך לצאת ממקום מסוים כדי להבין עד כמה השהות בו הייתה לא תקינה עבורך.

״תן לי מחר בו אוכל שוב להחזיר על הזמן שהיה בי סגור,
תן לי מחר בו אוכל לשנות את הכל,
תן לי לכתוב מחדש את סוף הסיפור.״

[רוני דלומי, ״תן״].

החיים הם כמו פאזל, והיום אני מרכיבה אותו מחדש.

תגובות

תגובות

Clip to Evernote

קצת על הכותב

מספר פוסטים : 188

© כל הזכויות שמורות לאוסראלים - אתר הבית לישראלים באוסטרליה

גלול מעלה